המכות הראשונות
שמות פרקים ז - ט
השוואת דברי פרעה ותגובותיו אחרי כל מכה ומכה תבהיר יפה את השינויים ברוחו, את המעבר האיטי, תוך מאבק תמידי עם משה, השליח, וביתר דיוק עם שולחו ה' אלוקי ישראל.
הרוצה לעשות השואה מדויקת ובמלוא ההיקף (מעבר לנשאל בשאלה א) יכין לעצמו (או יטיל על כתתו להכין) טבלה, מעין זו ששרטטנו בגיליון וארא תש"ה.
לשאלה ב נביא בזה קטע מתוך ספרו של קאסוטו: תורת התעודות וסידורם של ספרי התורה, ירושלים תש"ב. מתוך פרק ג' "על השמות האלוהיים:
עמודים 31-33:
... על יסוד מה שאמרנו עד כאן, רשאים אנחנו לחשוב, שבכל מקרה ומקרה בחרה התורה באחד משני השמות לפי התוכן ולפי הכוונה, ודווקא כדלקמן:
בחרה בשם ה' כשמשתקף בדבריה המושג הישראלי של האלוהות, המתגשם בתמונת ה' והמתבטא במידותיו המוסכמות והמקובלות בישראל, ובייחוד באופיו המוסרי; ובחרה בשם אלהים כשמשתקף בדבריה המושג המופשט של האלוהות הרווח בחוגים הבין-לאומיים של בעלי ה"חכמה", מושג האל המורגש באופן כללי כיוצר העולם החומרי, כמנהיג הטבע, וכמקור החיים;
בשם ה' כשבאה לידי ביטוי אותה התפיסה הישירה והאינטואיטיבית של האלוהות שהיא אופינית לאמונתו התמימה של המון העם או להתלהבותה של הרוח הנבואית; ובשם אלהים כשבאה לידי ביטוי תפיסתם של הוגי הדעות המעיינים והמתבוננים על הבעיות הנשגבות של הוית העולם והאנושות;
בשם ה' כשהענין קשור בידיעה יותר ברורה וממשית כביכול, במידות ה', כאילו מתוך אספקלריה מאירה, ובשם אלהים כשאין הענין קשור אלא בידיעה יותר כללית, יותר שטחית, יותר מעורפלת, מתוך אספקלריה שאינה מאירה;
בשם ה' כשרצונה לעורר בנשמתו של הקורא או של השומע את רגש הוד רוממותה של השכינה בכל הדרה ותפארתה, ובשם אלהים כשרצונה להזכיר באופן פשוט את הענין האלוהי או כשהביטוי, או הרעיון אינם כדאי להתקשר באופן בלתי אמצעי לשם המקודש ביותר, מפני הכבוד;
בשם ה' כשהיא מציגה לפנינו את האלוהות באופיה הפרסונלי וביחס ישיר אל בני אדם או אל הטבע, ובשם אלהים כשהיא רומזת אל האלוהות כאל ישות טרנסצנדנטאלית, העומדת בהחלט מעבר לעולם החומרי וממעל לו;
בשם ה' כשמדובר על אלוהי ישראל ביחס לעמו, או לאבותיו של עמו; ובשם אלהים כשמדובר על האלוהות ביחס למי שאינו שייך לעם הנבחר;
בשם ה' כשהתוכן שייך אל המסורת הישראלית, ובשם אלהים כשהתוכן שייך אל המסורת הבין-לאומית.
לפעמים, כמובן, יקרה המקרה ששניים מהכללים הללו יבואו בחשבון בבת אחת בכיוון הפוך ויתנגדו זה לזה; ואז, כפי מה שההגיון נותן, יכריע אותו הכלל שיהיה חשוב ביותר ביחס לכוונתו העיקרית של הכתוב הנידון.
נעיין עכשיו אם ועד כמה מתאימים הכתובים לכללים הללו שיצאו לנו מתוך מחקרנו. אם יתאימו, תשמש התאמה זו הוכחה ואישור לנכונות מסקנותינו, ותרשה לנו להגיע – וזה חשוב ביותר – לידי בירור הטעמים של חילוף השמות.
מובן הדבר, שבמשך הרצאה זו לא יהיה אפשר לנו לבדוק את כל הפרשיות הסיפוריות שבתורה, ואף לא את כל ספר בראשית מתחילתו ועד סופו, ולפיכך נצטרך להסתפק בדוגמות. ואולם, בכדי שנוכל להגיע לידי הוכחה מכרעת, לא נבחר את דוגמותינו ממקומות שונים פה ושם, אלא נתחיל את בדיקתנו מתחילת ספר בראשית, ונמשיכנה כפי סדר הכתובים בלי שום דילוג, עד שייראה לנו שכבר יש בה ממה שיספיק להסיק ממנו מסקנות בטוחות.
בסיפור מעשה בראשית מופיע האל כבורא העולם החומרי, וכאדון העולם השולט על הכל. כל היקום נוצר במאמרו בלבד, בלי מגע ישיר בינו ובין הטבע, מתוך כך היה מן הראוי לפי כללינו שישתמש כאן הכתוב בשם אלהים; ולמעשה קר שם אלהים לבדו נמצא בכל הפרשה. אולי גם סיבה נוספת לשימוש שם אלהים אפשר לראות בזה, שתיאור מעשה בראשית קשור מכמה בחינות במסורת הכללית של המזרח הקדמון ובהשקפות בין-לאומיות שהגיעו לישראל דרך ספרות החכמה. – אולי כאן ישאל השואל: ואולם, בפסקה האחרונה של הפרשה מדובר על השבת, שהיא מצוה מיוחדת לישראל, ולפיכך דרוש היה שמו הישראלי של המקום. על זה יש להשיב, שלהיפך, כוונת התורה היתה כאן דווקא ללמדנו שקדושת השבת תלויה בטעמים קוסמיים, וקודמת לישראל, וחלה על העולם כולו. המצוות ששייכות לדרכי שמירת השבת, שניתנו אחר כך בתורה, מוטלות אמנם רק על ישראל לבדו, אבל השבת כשהיא לעצמה משעת בריאת העולם נתקדשה, ואין קדושתה דבר מיוחד לעם ישראל. תדע, שבמעמד הר סיני נאמר לו לישראל: זכור את יום השבת לקדשו, ולא נאמר לו דע שיש שבת בעולם. זה היה דבר ידוע. ואולי רואה הכתוב מעין זכרון מעורפל של קדושת השבת ביום "שפת" או "שבת" של הבבלים ובקדושת מספר שבע אצלם ואצל כמה עמים אחרים.בסיפור מעשה גן עדן, להיפך, מופיע האל כמנהיג המוסרי, כי הנה מטיל הוא על האדם מצוה מסוימת, סמל למצוות המעשיות העתידות להינתן לישראל, ודורש מאתו דין וחשבון על מעשיו. מלבד זה בולטת כאן תמונתו הפרסונלית, ביחס ישיר עם האדם ועם יתר הנבראים. מפני סיבות הללו דרוש היה כאן שם ה'; ודווקא את שם ה' אנו מוצאים כאן (רק בדברי הנחש, סמל לעקרון הרע, ובדברי האשה כשהיא משוחחת אתו, לא בא שם ה' מפני הכבוד). ואף על פי שפרטים אחדים של הסיפור מראים איזה יחס אל מסורות בלתי ישראליות, אין אלה אלא פרטים העיקר הוא התוכן המוסרי, ועיקר זה הוא המכריע.
בפרשה זו נקשר שם ה' בשם אלהים בביטוי המורכב ה' אלהים. העובדה מתבארת בנקל על ידי כוונת הכתוב ללמדנו שה' זה, הנזכר כאן לראשונה, מזדהה בהחלט באלהים הנזכר בפרשה הקודמת; במלים אחרות, שאלוהי העולם המוסרי הוא הוא אלוהי העולם החומרי, שאלוהי ישראל הוא אלוהי כל העולם כולו, שהשמות ה' ואלהים אינם מורים כי עם על שני צדדים שונים של פעולתו. או על שתי דרכים שונות שבהן הוא מתגלה לבני אדם. ומכיוון שנמסרה לנו הוראה זו כאן, שוב אין מן הצורך לחזור עליה אחר כך, ובפרשיות הבאות ישתמש הכתוב בשם ה' לבדי או בשם אלהים לבדו, לפי הענין. – והנה היחס שבין פרשת מעשה בראשית ובין פרשת גן עדן דומה במידה ידועה ליחס שבין שני החלקים של מזמור י"ט (השמים מספרים כבוד אל), שאינם שני מזמורים נפרדים כפי מה שחושבים רוב מפרשי זמננו, אלא מקבילים הם זה לזה, וקשורים זה בזה ברעיון דומה לרעיון הקושר את שתי הברכות שלפני קריאת שמע של שחרית, רעיון שכפי הנראה מסורתי היה בישראל: בחלק הראשון מגיד המשורר את שבחו של הקב"ה כיוצר האור החומרי ומשתמש בשם אל, ובחלק השני מגיד את שבחו כמקור האור המוסרי של התורה, ושם משתמש בשם ה'.
על סמך הסבר השימוש בשמות בפרשת בראשית יובן גם השימוש המתחלף בשמות בפרשתנו. יושם גם לב לדברי משה ואהרן בעמדם לפני פרעה בפעם הראשונה ודברי פרעה שם. (ה' א'-ד') הקורא גרמנית ימצא הערות מאירות עיניים בשאלה זו במאמרו של
Benno Jacob: Gott u. Pharao, Monatschrift f. Gesch. U. issensch. D. Jud. 1924
בייחוד עמודים 270-272
לשאלה ו 2 עיין גיליונות:
