נאום יהודה

לפני גשת המורה ללמד את נאומו של יהודה יש להבהיר ללומדים את כל קושי מצבו. מה יוכל לומר לשר המצרי? הן הגביע נמצא באמתחת בנימין, הן כל כובד ההוכחות המשפטיות נגדו. במה יוכל להצטדק? והן הוא בעצמו כבר היה מעבר לסף היאוש באמרו (מ"ד ט"ז) "מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק...", ורק דברי יוסף האחרונים:

"וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם"

שיש בהם אירוניה מרה עד מוות ("לשלום"... "אל אביכם"), הם שעוררו להתאזר עוז, לשים נפשו בכפו, לנסות ניסיון אחרון לבטל את רוע הגזרה. ועתה – מאחר שאין בידו שום הוכחות, ומאחר ששום הכחשות לא תועלנה כלום – תלוי הכל בדברי פיו, אם יצליחו להשפיע על השר המצרי הזועם, אם יחדרו ללבו.

מתוך הנחות אלה יש לקרוא את הנאום ויש לפתוח בשאלות הכלליות (א) חלוקת הנאום ל-3 חלקים:      

1) י"ח – כ"ט

 2) ל' – ל"ב

3) ל"ג – ל"ד

תהווה את הרקע לשאלות א2 ו-א3.  יתברר שחלק גדול – למעלה ממחצית הנאום, הוא חזרה על מה שהיה, מעין סקירה על הקורות אותם עד הנה. הדיבור הישיר בא לחזק את רושם האובייקטיביות והענייניות של דבריו. הרי הוא כמוסר דו"ח – כך וכך אמרת אתה, כך וכך אמרנו אנחנו, שאמנם דבריו אובייקטיביים כל כך.

לשאלה א3 אפשר להעיר שהמבחר של העובדות המסופרות ב"דין וחשבון" זה הוא קפדני ביותר.

בגיליון ויגש תש"ה הועמדה השיחה כפי שהתנהלה באמת בין יוסף לבין אחיו (בפרק מ"ב) לבין תיאור אותה שיחה בנאומו של יהודה זה מול זה – ומתברר, מה השמיט, מה הוסיף (שאלה ב) ויש לחפש את הסיבה לכך.

להשמטה שבה עוסקת שאלה א3 עונה אברבנאל:    

והנה לא הזכיר לו תואנת המרגלים, כדי שלא יפתח פה לשטן ולא ישוב לדבר בה עוד.

ואפשר לענות לשאלה זו גם תשובה אחרת.

בשאלת "המילות המדריכות" או מילות המפתח (א4) עסקנו בגיליונינו לא פעם. עיינו:

בשלח תשט"ו               מקץ תשי"ז

כי תבוא תשי"ט             נצבים וילך תשי"ז שאלה א וכן עלון ההדרכה.

שמות תשי"ג                האזינו תש"ך שאלה א

לשאלה ב יש לומר: אם כי פירושו זה של אברבנאל ("אדוני שאל את עבדיו?") נוגד כל סגנון עברי מקראי, נמצא כיוצא בו באברבנאל בכמה מקומות.

עיין: גיליון לך לך שאלה ו

     גיליון וזאת הברכה שאלה ד!!

הרמב"ן מיישב את הקושי (ב1) בדרך אחרת לגמרי ובלי כל מקום הכתובים. עיין בדבריו בפרק מ"ב פסוק ל"ד ד"ה ואת הארץ תסחרו.

תשומת לב מיוחדת יש להפנות לשאלה ז. התמיהה שבדברי יהודה תבלוט יותר, אם תועמד הצעתו מול הצעת ראובן:

ראובן (מ"ב ל"ז):

"אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית - אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ"

יהודה (מ"ג ט'):  

"אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ... - וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים"