ויצב יעקב מצבה

גיליוננו זה עוסק בשני פסוקים בלבד אלא שרוחו נוטה לכמה מקומות. הלא הם: בראשית כ"ח י"ז-י"ח; ל"ג כ'; ל"ה ז'; דברים ט"ז כ"ב. כל הפסוקים האלה צריכים להיות נגד עיני הלומד בטרם גשתו לפתור את שאלות גיליוננו.

בשאלה א יש לשים לב לכך שלא מה שקשה לרד"ק וספורנו הוא הקשה לרש"י. לרש"י קשה כאן היתור של מלים שאינן מוסיפות להבנתנו כלום. (והשוה דברי רש"י לפסוק בראשית כ"ח ה':

"וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו"

רש"י:

ד"ה אם יעקב ועשו: איני יודע מה מלמדנו).

שהרי הזכרת שם המקום שבו אירע מאורע, אחר שאותו מקום כבר נזכר לפני כן – מיותר הוא, וצריכים אנו לחפש לו משמעות מיוחדת לדוגמא: אחר שכבר נאמר בפרק י"ד י"ג "והוא שוכן באלוני ממרא" – ולא נאמר בפרקים הבאים שעזב אברהם את המקום ושעבר לשבת במקום אחר – אין צורך להזכירו בתחילת וירא (י"ח א') "וירא אליו ה' באלוני ממרא" – כי כבר ידענו ששם ישב ולא הוגד ששינה מקום מושבו. ומכיוון שאין למלים אלה תפקיד של מתן "אינפורמציה" – לכן מפרשו רש"י כבא להבליט, לרמוז, ללמדנו לקח אחר.
ד"ה ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה אליו (=אל אברהם) בחלקו (=של ממרא) וכן הוא במקומנו: הרי בפסוק ט' של פרקנו: ד"ה עוד: פעם שני במקום הזה אחד בלכתו ואחד בשובו. ואם כן הקושי הוא: לשם מה נאמר בפסוק י"ג "במקום אשר דבר אתו" ובזה הוכרעה שאלה א 1.

לשאלת בעל גור-אריה: יש כאן הבדל רב בין תפיסת קדושת המקום עצמו, לגבי רש"י ולגבי גור-אריה. ועיין דברי רש"י ל'מה נורא המקום הזה':

תרגום מה דחילו אתרא הדין, דחילו שם דבר הוא כמו סוכלתנו וכסו למלבש.
ד"ה וזה שער השמים- מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה, ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה.

מכיוון שכנראה אין רש"י רוצה לייחס 'קדושה' למקום עצמו, לכן לא הלך בדרך שמציע בעל גור-אריה.

עיקר גיליוננו הוא כמובן שאלה ב. אבל ברור שהיא אינה ענין ל"מתחילים" אלא רק למבינים. ההבדל בין רליגיוזיות חפשית לבין דת המארגנת כל חיי אדם ומחייבת כל מעשיו, ואף מצוה על האדם צוויים בלתי רציונליים הוא ההבדל בין "מצבה" ו"בית אלוהים" לפי דעת הרב קוק. יש לקרוא דבריו בעיון רב. יש להבליט ולהתעמק ברעיון שהכרת ה' כללית שאין עמה צביון מיוחד של תורה ומעשים טובים אינה השלב העליון, האחרון, אלא להיפך הוא השלב הראשון, הוא ההתחלה "ימי האבות" וההכרה בתורה ומצוות ומעשים טובים היא השלב העליון.