חלום יעקב

בפרשה ראשונה של ויצא, בחלום יעקב ובנדרו עסקנו כבר פעמים אחדות בגיליונינו-
בחלום ופשרו בגיליונות ויצא תש"ו ותש"ט,
בהבטחה ובנדר בגיליון ויצא תשי"ט.

    הפעם עסקנו יותר בפרטי פסוקים מאשר ברעיונות כלליים.

שוב הבאנו שאלות בראב"ע, כדי שיכיר הלומד את המיוחד שבדרך פרשנותו, ויתרגל לסגנונו המיוחד, הקצר והרומז והמשתעשע במשחקי מלים. בהרבה מקרים לא יובנו דבריו אלא אם יועמדו מול דברי רש"י או מול מדרש חז"ל מסויים, שאינו מובא ברש"י; רק מתוך ההתנגדות אליו יובנו דבריו. (כגון שאלות ב 1 (ה); ב (4). ולאחר שנקראו דברי רש"י לפני הלומדים והובנו דברי התנגדותו של הראב"ע יש לנסות ולהבין גם למה דרש הדרשן מה שדרש ולא הסתפק בפשוטו של מקרא כפי שעשה זאת הראב"ע.

והנה לשאלתנו ב 3 יש להעיר, שלא לחינם פרש רש"י ויפגע – ויתפלל, והעמידנו על כך ר' מרדכי יפה בעל "הלבושים" בפרושו לרש"י לבוש האורה, ואלה דבריו:

קשה לרש"י, איך נוכל לומר לשון "ויפגע במקום", שאין לשון "פגיעה" מונחת אלא בשני בני-אדם או בעלי חי שפוגעים זה בזה, כשזה הולך לשם והאחד בא כנגדו, אבל כשהאחד עומד במקומו והאחד הולך אליו, כמו שהוא בענין יעקב הבא למקום, אין זה נקרא "פגיעה" אלא "ביאה" או "הגעה אליו".

וזכות לשונית זו היא שהביאה את רש"י להביא את דברי המדרש המפרש ויפגע – ויתפלל.

כמו-כן היתה לרש"י גם סיבה לשונית חשובה שאילצה אותו להביא דברי המדרש על ויקח מאבני המקום, ואין לפתור את דבריו במלים "הלא זהו דרש". וכן יגן עליו מפני הראב"ע  וולף היידנהיים, בפרושו על רש"י "הבנת המקרא":

וישם מראשותו: עשאן כמין מרזב סביב לראשו וכו'. לפי דעת מפרשי הפשט יהיה טעם הכתוב: ויקח אחת מאבני המקום וישם אותם מתחת לראשו, וכן פירש ראב"ע ורשב"ם. וכמו כן תוספות בחולין צ"א. וזהו שכתוב אחריו "ויקח את האבן אשר שם מראשתיו".
אכן לעיקר מדקדק בלשון העברי לא יאמנו דבריהם (של הפשטנים). כי מלבד הקושיא שבפרושם, שהיה לו לכתוב "ויקח אבן וישם מראשותיו", כמו שכתוב דוגמתו (שמות י"ז י"ב) "ויקחו אבן וישימו תחתיו", הנה גם תיבת "מראשותיו" לא תסבול פרושם כלל.
שלפי דעתם תיבת מראשותיו שם תואר אל הכסת או אל כל דבר הנתון מתחת לראש, להניח הראש עליו. והמעיין בכתובים ימצא, שאין זה מענינו, אבל הוא שם תואר נופל על הדברים הנתונים סביבות הראש, לא תחתיו. והעד (שמואל א' כ"ו כ"ב) "ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשותי שאול". וכן (שם כ"ו ט"ז) "אי חנית המלך ואת צפחת המים אשר מראשותיו?" היתכן שהניח שאול את ראשו על החנית ועל צפחת המים? ועוד כתיב גבי אליהו (מלכים א' י"ט) "וישכב ויישן תחת רותם אחד. ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת".
מכל זאת נראה ברור, כי טעם "מראשותיו" – הדברים הנתונים סביבות הראש, ולכן הנכון מה שפרשו רש"י בשם חז"ל, שלקח רבים מאבני המקום ועשאן כמין מרזב סביב לראשו, מפני חיות רעות וכו'.
ומטעם זה לא תמצאו 'מראשותיו' כי אם בלשון רבים לעולם...

לשאלה ה, וה 2 יש להסביר: מאחר שאין משפט תנאי ומשפט תוצאה מתחברים בעברית תנ"כית ע"י מילת "אז" כבעברית חדשה, ומאחר שגם הוי'ו החסרה בעברית מודרנית בין משפט תנאי לבין משפט תוצאה (אם תעשה... ותבוא... ותביא אתך... תקבל) מופיעה בעברית תנ"כית כוי'ו ההיפוך – הרי שאין סימן חיצוני ברור המורה היכן נגמר משפט התנאי והיכן פותח משפט התוצאה. והדבר מצריך שיקול הרבה. ועיין בגיליונות:

בשלח תש"ד שאלה א ובעיקר בגיליון עקב תשט"ז שאלה א 1!

ונצבים-וילך תש"ך א.

  אבל אין זו שאלה תחבירית בלבד, אלא תוצאות גדולות לשאלה זו מבחינה רעיונית.