הפטרה
הושע פרק ב
פרופ' קאסוטו ז"ל פותח את מאמרו[1] היפה והמאיר עיניים על פרק זה באמרו:
מאד נתקשו המפרשים בהבנת הפרשה הזאת, לפי שלכאורה ידמה בעיני הקורא כאלו דבריה סותרים זה את זה. פותחת היא ביעודי נחמה, ואחר כך עוברת פתאום לדברי תוכחה, המתנגדים נגוד גמור למה שקדם, ובסופה חוזרת עוד פעם לדברי נחמה. למצוא קשר הגיוני ברור בין החלקים האלה, השונים כל כך זה מזה בתוכם ובאפיים אין נראה קל. ביחוד קשה למצוא קשר כזה בין שלשת הפסוקים הראשונים ובין אלה הבאים אחריהם. ואם יחשוב החושב, כי הפסוקים הראשונים דבוקים הם למעלה, לפרק הראשון, כפי סברת אחדים מן המפרשים החדשים, לא ירויח בזה כלום, כי הלא הפרק הראשון כולו דברי תוכחה, ולפיכך תמצא סתירה בין מה שכתוב בו ובין מה שכתוב בפסוקים ההם,[2] סתירה שהביאה את המפרשים ההם לידי השערה, כי אותם הפסוקים אינם אלא הוספה של איזה קורא מאוחר, שחפץ לתקן את הרושם המעציב של הספור הקודם...
והוא יוצא להוכיח במאמרו הארוך והמפורט שעל אף מראה עיניים ראשון, הפרק כולו
בנין שלם ומשוכלל, שכל חלקיו מסכימים זה עם זה, וקשורים זה בזה, עד שלא נוכל להסיר ממנו שום אחד מן החלקים האלה מבלי שנסתור את ההרמוניה הנפלאה אשר בו.
(שם, עמ' ק"ס)
את דיונו במבנה הפרק הוא מסכם בחלוקה הבאה:
א – ג פתיחת הנאום: הבשורה
------------
ד – ו חלק ב': המצב הנוכחי
ז – יז חלק ג': המעבר מן המצב הנוכחי אל המצב העתיד.
ז – י
יא – טו
טז – יז
יח – כב חלק ד': המצב העתיד
--------------
כג – כה חתימת הנאום: אישור הבשורה
אשר לשלושת הפסוקים הראשונים והתקשרותם עם המשך הפרק, שבהם עסקנו בשאלה א, אומר קאסוטו במאמר הנ"ל, שהם מקבילים באופן מפתיע לשלושת הפסוקים האחרונים.
יש כאן לפנינו שתי מערכות של עשרה עשרה חרוזים מתחלקים לשלושה בתים (פסוקים א-ג: 4 + 4 + 3; כ"ג כ"ה: 3 = 3 = 4)
א – ג כ"ג – כ"ה
|
א. "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי" |
|
|
ב. "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו |
|
|
ג. "אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי |
|
לקשר שבין שלושת הפסוקים הראשונים ושאר הפרק נאמרה השערה נועזה ומעניינת ע"י החוקר ד"ר עמנואל הלפרן במאמרו: "הושע ב' א-ב מובאה מדברי נביאי השקר".[3] לדעתו מביא הנביא בזה דוגמת מיכה ג' י"א וירמיהו ה' י"ב, ו' י"ב, ועוד הרבה מקומות... את "דברי נביאי השקר המתנגדים לתוכחות של נביאי אמת ומתעים את העם בנחמת שוא". והוא מחזק את השערתו זו בהוכחות שונות. נביא מקצתם:
על החזות הקשה של קריאת השמות – לא רוחמה, לא עמי – (בפ' א') באו שתי תגובות בפ' ב'. האחת של נביא האמת: לאחר שהעם ישוב בתשובה תבוא שעת הרחמים (ב, כ"ה): "ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי...". תגובה אחרת של נביאי השקר (ב, ג): "אמרו לאחיכם עמי..." הפניה היא לבני אדם. נושא כל המעשים בשלשת פסוקים אלה הם בני אדם, בעוד שהנושא של נחמת פסוק כ' הוא ה'. הביטוי "נאום ה'" חסר בשלשת פסוקים אלה, אע"פ שהוא נזכר שלש פעמים בפרק זה.
ועתה יוסבר לו ההמשך, הושע מתנגד קשות לדברי נביאי השקר הנבאים רק טובות ודורש ממאזיניו לריב עם כלל בני העם (ד') ולהזהירם לתקן דרכיהם.
לשאלה א-8 יש להעיר המחבר הנ"ל מתנגד לפירושי המפרשים "מן הארץ"= מארצות הגלות. בטענה שאין ארצות הגלות נקראות "הארץ" סתם אלא מוזכרות תמיד בשמן "ארץ אשור", "ארץ מצרים", בעוד "הארץ" סתם, לעולם "ארץ ישראל" היא, אך אם נניח – כפי שמניח קאסוטו – שלנגד עיני הנביא עמד שמות א' תתבטל טענתו.
------------------------------------------------------------------------------------
[1] משה דוד קאסוטו: "הפרק השני בספר הושע", בתוך: ספר הזכרון לד"ר ש. א. פוזננסקי, ורשא תרפ"ז, עמודים קט"ו-קל"ה.
[2] בסתירה זו עסק בפרוטרוט, ראה גיליון במדבר תשכ"א ושם גם הובאו דברי ספרי בלק קל"א:
הרבה פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב... אומר הושע (א, ט'): "כי אתם לא עמי" ואומר הושע (ב, א'): "והיה מספר בני ישראל כחול הים... והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי", וכי מה ענין זה לזה?...
[3] בית מקרא תשכ"ו, חוברת ג', עמודים 159-161.
