המבול

על מבנה של פרשת המבול בכללה, על צורתה המשוכללת ומסודרת לחלקיה ולפרטיה, על ההקבלות הישרות והניגודיות שבין חלקיה, על המילים המדריכות החוזרות בה כתב דברים חשובים המאירים את הפרשה ואת יופיה הספרותי באור בהיר קאסוטו, "מנח עד אברהם", עמ' 17-16, וכן עמ' 52-51. עסקנו בשאלות אלה גם בגיליוננו לנח בשנת תשי"ד.

תלמידינו אשר גם בשיעורי ספרות לא הורגלו במידה הדרושה לקרוא בעיון את אשר לפניהם, את מבנה הפיסקה, המשפט, את צירופי המילים וכדו' מתוך איזו אמונה טפלה שה"תוכן" הוא משהו מעבר לכתוב ולצורה בה נכתבו הדברים, זקוקים לדחיפה מיוחדת לעיון בלשון הכתוב, במבחר המילים, בהערות וכוד'. לכן העמדנו בראש גיליוננו את שאלה א.

כניגוד לכל הדברים שאמרנו כאן נראים לנו דברי ר' יוסף אבן-כספי שהבאנוהו בשאלה ב. אבן כספי הולך כאן בעקבות ראב"ע ורד"ק – החושבים אף הם "ששינויים קלים" בסגנון הדברים בחזרות אינן מעלות ואינן מורידות. והכלל שעליו מסתמך הראב"ע תמיד בהצדיקו את הזנחת החקר בסיבת השינויים האלה הוא הכלל "הכתוב שומר הטעמים ואינו שומר המלות". ולא ראה ראב"ע ובעקבותיו רד"ק כי אין "טעם" בכתוב (ובכל לשון אנושית) מחוץ "למלות" וברגע שמשתנית המילה מיד ישתנה הטעם – אם שינוי רב אם שינוי מועט. וההולך בדרכו זו של ראב"ע עלול להפסיד כל מיני הבחנות דקות שבהם רומז לנו הכתוב עניינים גדולים, ולפעמים אף יאבד גופי תורה. עיין לזה בגיליונות:

חיי-שרה תשי"ב (דברי הרד"ק שם),

חיי-שרה תש"ך וכן עלון הדרכה.

מקץ תשט"ו שאלה ב2 שבו הועמדו זה מול זה שתי השיטות של רד"ק (ההולך כאמור בעקבות ראב"ע) מצד אחד, ושל אברבנאל, רש"ר הירש, העמק דבר (ובדרך זו הולך בעקביות רבה המלבי"ם) מצד שני – על המורה להסביר לתלמידיו שמה שנראה לפשטנים (ראב"ע – רד"ק, אבן-כספי) פשט אינו פשט כלל, אע"פ שזוהי גישה "פשוטה" מאד אל הכתוב. הפשט אינו זלזול בכתוב אלא דווקא התייחסות רצינית ביותר לכל פרט מפרטי הכתוב, לכל צירוף מילים, לכל חריגה מן המקובל, לכל תוספת ומגרעת בחזרה.

חשיבותו של שינוי בסדר – אשר כופר בו אבן-כספי – מובלט ע"י חז"ל וע"י פרשנינו רבות. ועיין בגיליון מטות תשי"ז שאלה אחרונה, וכן בגיליון נח תשי"ז.

(אגב, הפרשנים המודרניים העוסקים בפירוש השירה החילונית הגדולה כגון פרשני שקספיר או גתה בזמננו הולכים דווקא בדרך זו של המלבי"ם וקודמיו, ומתחשבים בכל תג ובכל קול).

בשאלת חשיבות החזרה על אותה מילה או שנוייה עוסקת גם שאלה ה. ועין בדומה לה ויצא תשט"ו ב2, 3.

לשאלה ד1 יובאו בזה אי אלו דברים מעניינים, מתוך הפירוש לראב"ע "קרני אור" לר' יהודה ליב קרינסקי, בחומש "מחוקקי יהודה" (פיעטרקוב תרס"ז):

הפרשן בעל "מקור חיים" כתב כבר מצאנו מלת "יקום" בפרשת עקב (דברים י"א ו') ואין ספק שזה היה שכחה מן החכם ז"ל (מן הראב"ע).
וכן כתב ר' אליהו בחור בנימוקיו לשרש קום: והתימא על ראב"ע שכתב בפ' נח לא נמצא היקום כי אם בפרשה זו, והנה שכח "היקום אשר ברגליהם". וכן יאמר הרב החכם ר' שלמה באבער (הפסקה קובץ ד') "ואין זה פליאה אצלי שגם הראב"ע ילוד אשה וזכרונו הטעה אותו".
ומה מאד השכיל לדבר בזה החכם ר' יוסף אבן-כספי בביאורו להמורה (חלק א' פרק י"ט) וזה לשונו:
והנה הראב"ע אמר בפרשת נח "ומלת יקום" לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת והוא עוד פרשת עקב, יש מן החסידים השוטים שבני תורתנו שחושבים להציל אבן עזרא בדברי תעתועים, ואני אומר כי שכח זה, כי לא היה כל המקרא בפועל בשכלו... כי המחבר בהביאו בספרו פסוקים ומאמרים למאות ולאלפים שלא יגרע או יוסיף? האם כל רגע ורגע שירצה לזכור פסוק מה בעת טרדתו יקח המקרא ויטרח למצוא המקום? אבל זה פלא לשוטים שלא ידעו מהו חיבור ספר ועל כמו זה הענין אמר אבן ג'נאח בספר הרקמה: ואלו ידע ההמון מצוקות בעלי התחבירים לא היו מלעיגים במצאם טעות מה בספריהם. עד כאן לשון האבן כספי.
ועל זה העיר בעל ההגהות שם וכתב: וכתב ר' שלמה אסטרוך בפרושו לראב"ע (והוא בב"י) וז"ל:
רצה ראב"ע לומר בזה (בפירושו למילת יקום), שלא נמצא מלת יקום על ענין בעלי חיים, כי אם על נכסיהם, והוא כמו הרכוש הנאמר בפרשת קרח, כי התורה שומרת הטעמים ולא המלות. וכבוד החכם אבן כספי שתמה על ראב"ע במקומו מונח...".
והנה דעתו שיש למלת היקום שתי הוראות: בבראשית – בעלי חיים, ובדברים – ממונו של אדם המעמידו על רגליו. וע"פ דברי זה צדקו דברי הראב"ע.
ובאמת למותר כל ההצטדקות כי רואים אנחנו שהחכם הראב"ע ז"ל לא יחלק כלל בין "היקום" הכתוב פה ובין "היקום" שבדברים, כי פה פירש החכם "ומלת יקום כלל לכל חי שהוא על האדמה" וכן פירש בדברים אלא ששם קיצר בלשונו כדרכו ופירש "היקום של כלל" ופירש "כלל" לכל חי שהוא על האדמה – כמו שפירש בבראשית. ודברים שלא עלה על דעת החכם ז"ל אין לנו לעמול ליתן בפיו. וכן פירש הרד"ק ה-3 "יקומים" בלא שום חילוק. ור' שלמה נעטער בבאורו רוצה להוסיף ב' תיבות: ומלת "יקום" לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת ובפרשת עקב. ואין לנו צורך לתיקונים ולהוספות.