לביאור השירה

הבא ללמד את שירת האזינו – ייטיב לעשות אם יברור לו קטע מתוכה ויתעמק בה, כי היא עשירה כ"כ בקשיים רעיוניים ולשוניים, עד שלימוד השירה כולה בשיעור של שבת לא יוכל להימנע משטחיות גמורה ולא יתן ללומד כל טעם בעומקה וגודלה של שירה זו. לכן מוטב להתעמק בשניים-שלושה פסוקים ולהתבשם מהם, מאשר לרפרף על פני כולה. ובדרך זו הלכו רוב הגיליונות שבפרשת האזינו שבחרו להם קטע קטן מתוך השירה והעמיקו בה. וכן גם נהגנו בגיליוננו זה.

אך כמובן צריך כל שיעור להתחיל בקריאת השירה כולה ובהתרשמות ממנה ומרעיונה המרכזי – לפני הטיפול בקטע הבודד – ולמטרה זו אין טוב מאשר לימוד דברי הרמב"ן, המסכמים את תוכן השירה המובאים בסוף השירה לפסוק מ' ד"ה כי אשא אל שמים ידי החל מן "והנה השירה הזאת אשר היא לנו לעד אמת ונאמן תגיד בביאור כל המוצאות אותנו...".

ואין זה מקרה יחיד אשר בו נותן הרמב"ן סקירה על פרק שלם או על פרשה שלמה, כי יש בפירושו כמה וכמה מקרים שבהם נותן הוא לא פירוש לדבר אחד מצומצם, ולא פירוש ליישוב קושי אחד מקומי בלבד, כי אם לעיתים קרובות יכרך כמה וכמה קשיים ותמיהות וסתומות, שבפרק או בפרשה, ויפרשם יחד על דרך כתיבת "מאמר" או "סקירה". במקומנו דבריו הנם לנו להועיל במידה רבה ביותר, מאחר שבשירה ארוכה כזו וכאמור בשירה עשירה ברעיונות עמוקים ובלשון פיוטית יש חשש שמא מרוב ראיית הפרטים לא יראה הלומד את השירה כולה, את מבנה, את קשור חלקיה קצתם עם קצתם, את הרעיון האחד המובע בה והמקשר כל חלקיה.

העתקנו את הרמב"ן הזה בשלמות בעלון ההדרכה של פרשת האזינו תשט"ז, ורצוי שיהיה העתק כזה בידי הלומדים (אם אין בידם חומש עם רמב"ן) כי אין ללמד רמב"ן ארוך כזה רק בדרך של קריאת המורה לפני התלמידים. מתוך שמיעה בלבד לא יקלטוהו, כל שכן שלא יוכלו לעכלו. אבל אם ניתן הטכסט הזה לידי כל תלמיד – אין טוב ממנו להקדימו ללימוד האזינו. בהביאו את דברי הספרי:

גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבא, ויש בה בעולם הזה, ויש בה לעולם הבא,

נתן הרמב"ן מבנה שקוף לכל השירה. ועל התלמידים למצוא חלוקת השירה עפ"י ראשי פרקים שנאמרו בדברי ספרי אלה.

ועיינו בגיליון האזינו תש"ט-תש"י א (ושם מובאים גם דברי הבאור הנותנים אף הם מעין סקירה על השירה כולה! עיין שם).

שאלה א בגיליוננו תהיה קלה וכמעט מובנת מאליה ללומדים אחרי ההקדמה דלעיל, כי גם היא עוסקת במבנה של השירה ומצטמצמת בחלקה הראשון בלבד.

הפעם בחרנו בשלושת הפסוקים הפותחים בתיאור חסדי ה' לישראל. (אותו הלקח שיש ללימוד מתוך הסתכלות בעבר, מתוך שאלת הדורות הקודמים ומתוך התבוננות בשנות דור ודור).

שאלה א קשה, לרוב הפרשנים היתה התחלה זו של "בארץ מדבר" קשה ותמוהה, והבאנו נסיונות אחדים של פרשנינו להתגבר על קושי זה.
לשאלה ב2 הקשה: אולי אפשר להקל על הלומד ע"י הבאת מקבילות, גם את הפסוקים בירמיהו ב' ב'-ו'. בחירת ישראל בפסוקים אלה אינה מתוארת ישראל כתנועה "מלמעלה למטה" בלבד אלא ע"י הוספת דימוי הנודד המוצא במדבר בארץ ציה ענבים, דברי חמודות ושמח בהם, היא ניתנת בו כתנועה "מלמטה למעלה".[*]

להבנת שאלה ג נעתיק בזה דברי בובר מספרו משה:

כאן (פסוק י"א) השווה ה' ביחסו ההסטורי לישראל אל הנשר המעיר את קנו והמרחף הנה והנה ממעל לו כדי ללמד את גוזליו לעוף; אין ספק, שהללו מכוונים לעמים, כי קצת קודם נאמר (בפסוק ח'), שעליון הנחיל גויים וייצב גבולותיהם. הנשר הגדול פורש את כנפיו על גוזליו, הוא לוקח אחד מהם, גוזל חרד או עייף, ונושא אותו על אברתו, עד שיעיז עצמו לעוף בכח מחודש אחר אביו, המתווה במעופו את עגוליו המתעלים. כאן בחירה, הצלה וחינוך.

------------------------------------------------------------------------------------

[*] עיין בובר, תורת הנביאים, עמוד 108.