ברכותיו של יצחק

שלוש ברכות שומעים אנו בפרשתנו מפי יצחק אבינו: במהות הברכה, בערכה ובתועלתה של ברכה הניתנת בטעות ושכוונתה לא כלפי זה המתברך, במעשה של רבקה בהחלפת הבנים, עסקנו בכמה גיליונות של שנים קודמות, ועיין גיליון תולדות תש"ד שאלה א'; תש"ו שאלה א'; תשט"ו שאלות א' ב'; וכן ויצא תשי"ד שאלות א' ב'; וביותר גיליון תולדות תשכ"א.

בגיליון תשכ"ג עסקנו בהשוואה שבין הברכה שניתנה ליעקב לברכה שניתנה לעשו. מדרש תנחומא רואה בנוסחת הברכה לעשו "יהי מושבך" העדפת עשו על יעקב, נשיאת פנים לחלש, העמדת דרישות חמורות יותר כלפי החזק. היותר – הוא יעקב (מעין "בקרובי אקדש") עם צדיקים מדקדקים כחוט השערה. עיין שם.

הפעם – בשאלה א – עוסקים אנו בהשוואה בין ברכות ה' את יצחק וברכת יצחק את יעקב ביודעו שהוא יעקב מצד אחד ובין שתי הברכות הניתנות ליעקב ולעשו אשר שתיהן היו מכוונות לעשו. ההבדל בולט:

שובע, שומן, כלכלה בריאה, שפע נכסים, שלטון וכוח בפעם הראשונה, כל זה המיועד לעשו.

אך היעוד האברהמי, ברכת הזרע והבטחת הארץ והעיקר – ה"ונברכו בך כל משפחות האדמה" כל זה מלכתחילה – כפי שמתברר מתוך השוואתנו – לא היה מיועד לעשו. כי אין "ברכת אברהם אבינו" עוברת בירושה לבכור כבכורתו אלא לראוי לה ולו לבדו. וכן אומר המלבי"ם:

ה' ברך את אברהם שמזרעו יצא הסגולה, העם אשר בחר לנחלה לו, שיהיה ה' להם לאלוקים וישכן שכינתו בהם, והם יירשו הארץ ויהיו קדושים לאלוהיהם. ואברהם לא מסר ברכה זו ליצחק, כי ברכה זו אין בכח האדם להורישה לבניו, כי היא תלויה בקדושת העם ובטוב מעשיהם; ורק אחרי מות אברהם ברך ה' את יצחק בברכה זו; וכן יצחק לא היה בדעתו לברך בברכת אברהם, כי ידע שלזה לא תועיל ברכתו, רק המוכן לה יתברך בזה מאת ה'.

וע"י שהוציא עשו עצמו מכלל מורשת אברהם בהתערבבו בעם הארץ הכנענים, גם לא זכה עוד בברכה זו. שלא תאמר: שאלמלא לא רימה יעקב את עשו, לא היה יעקב הנבחר להיות סגולה ולא היה יעקב נעשה אבינו השלישי.

להבנת דברי ראב"ע בשאלה ד יש לדעת, שהשם אדום הושאל בתלמוד ובמדרשים: לממשלת הזרוע, ממשלת הכוח הברוטלי בניגוד לשלטון המוסר. וכבר במקרא בדברי הנביא עובדיה וכן בתהלים קל"ט יש מחלוקת בין המפרשים, אם הכוונה עדיין למושג האתני של אדום (האם היושב בדרום ארץ ישראל) או אם הכוונה שם לאומותיך שונאי ישראל, מחריבי ארצנו בכלל. והשפיע על זהוי זה של רומי-אדום, של מלכות הרשע-אדום גם היות הורדוס אדומי והיותו קרוב לרומאים, מושפע מהם והיותו הוא הוא השם הקץ לבתי חשמונאי. המדרשים מרבים לראות את שנאת האומות לישראל, את הניגוד בין רומי ובין ירושלים כניגוד שבין יעקב ועשו ("הוא אדום"). ועם זאת, לא זיהו את מוצאם של הרומאים עם בני עשו. מארבע החיות אשר חזה דניאל (פרק ז') מזהים המדרשים את הרביעי עם אדום.

ועיין מדרש תנחומא על ארבע המלכויות בגיליון ויצא תש"ו.

מכאן הביטוי "גלות אדום" שהיא גלות רומי, ובספרות של ימי-הביניים הגלות בארצות הנצרות בניגוד לגלות בארצות ישמעאל ("כלה שעיר וחותנו"). הראב"ע רצה בפירושו להעמידנו על ההבדל שבין אדום (האיש) = עשו בנו של יצחק, שמדובר עליו בבראשית, לבין "אדום" (הסמל) = רומא, שבמדרשים.