מחלוקת קרח

בפרשה זו הרבינו הפעם במדרשי חז"ל, בעקבות רש"י המרבה גם הוא בפרשה זו במובאות מן המדרשים ואף פותח פירושו במעין המלצה:

"פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא".

דברי חז"ל שהבאנו בשאלה א אינם קלים. רבו הפירושים על דברים סתומים אלה, ונביא בזה את פירושו של הרשב"א על עין יעקב למקומנו:

... (שתכלית בני האדם) להבדיל בין האמת והשקר ולהכיר בוראו יתברך לעבוד לפניו. ולא תיתכן העבודה הנבחרת בלתי אם ינבא אחד מבני אדם, יצווה על ידו מה שרצהו ומה שלא רצהו ה'. ולולא זה לא נברא העולם השפל, כאשר גילו לנו חז"ל תמיד כמאמרם: "תנאי עשה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם ישראל מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו – אהפוך אתכם (= את מעשה בראשית) לתוהו ובוהו. ואמר שהתורה נבראת קודם שנברא העולם, בכוונה זו, כמו שפירשתי...
וכבר ברור, בתחילת התורה, שהמאורות ברקיע לקיום השפלים, להאיר על הארץ, כמאמרו (בראשית א') "ויתן אותם אלוקים ברקיע השמים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה".
נמצא, שתכלית כוונת העולם השפל בתורה, וכל מי שגורם סיבת סתירת התורה כמסבב סתירת העולם בכללו.
ואם כן – כל מי שמטיל שיבוש בדברי הנביא הנשלח ללמד דברי תורה, סותר את התורה; ואם אין תורה – אי אפשר לקיום העולם, ועם זה תסתלק כוונת המאורות וכאילו אינם צריכים להיותם ברקיע, להאיר את הארץ, רק ראויים להסתלק ולעלות משם, כדי שלא תגיע מעלתם לעולם השפל כלל.
וזה כוונת המאמר, שעלו השמש והירח לזבול עד שינתן הדין למשה השליח הנאמן, שהיה קרח מטיל שיבוש בשליחותו.
גם יש לך לדעת, כי בהרבה מקומות באגדות מספרים עניינים לקבוע בלבבות, כי השגחתו על פרטי מעשי בני אדם, כדי לשרש דעת המתפלספים שמסלקים השגחתו מן הפרטים. גם רומזים לנו חז"ל במשלים תמימים שכל פעולותיו ברצון מכוון היושר והאמת...
ועל כוונה זו עצמה אמרו ש"עלו שמש וירח לזבול קדשו ואמרו: אם אתה עושה דין – מוטב, כי יש תורה ויש עולם, ואם לאו – אין תורה ואין עולם. ואמר להם הקב"ה: מפני שוטים אלה שקלקלו אי אפשר לבטל העולם שגם לשמש ולירח עובדים – ואין העולם מתבטל, אלא עולם כמנהגו נוהג, כי כן ייסד המלך ואלו הם חיצים וחניתות שזורקין בהם בכל יום".

לעצם טענותיו של קרח ולסיבות התקוממותו נאמרו גם כן דברים שונים במדרש חכמינו. ראוי לשם לב לכך שהתורה עצמה מוסרת רק טענה אחת ויחידה מפיו של קרח ועדתו, היא הנאמרת בפסוק ג', וממנו יש להוציא – מה בעצם הייתה סיבת המחלוקת, מה היו מניעיה הפנימיים ומה ביטוייה הגלויים. חז"ל הסתמכו על רמיזות שונות בפסוקים, גם במקומות אחרים, על תגובות משה, על הקשר הכתובים, כדי למצוא תשובה לשאלה: מה בעצם רצה קרח?

שאלה ב1 אין לפתור בכך שהמדרש בנוי על סמיכות הפרשיות, אין בזה אלא תשובה פורמלית, המראה את הקשר החיצוני בין דברי המדרש ובין הכתובים.
לצד הפנימי אומר בעל גור אריה:

ונראה לומר... לפי שראה קרח ששני האחים, האחד מיוחד בעבודת המקום בעד כל ישראל והוא הכהן הגדול והוא מיישר מעשיהם של כל ישראל בעבודת הקרבנות, ומשה רבנו שומע מפי הקב"ה התורה והמצוות ומלמד אותם לישראל – אהרן ממונה על המעשה ומשה על התלמוד – והיה קרח מביא ראיה שאין צריכים לשניהם:
טלית שכולה תכלת, על אהרן שהוא ממונה על המעשה, לפי שמצוות ציצית ניתנה לקיים כל המצוות של הקב"ה שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". ואמר קרח: "טלית שכולה תכלת פטורה או חייבת?" כסבור שיאמר משה "פטורה", אחר שכולה תכלת אין צריך חוט אחר לקיים בו "וזכרתם ועשיתם", אם כן – כל ישראל כולם קדושים בעבודת הבורא ואין אנו צריכים לכהן, שעל ידו תתקיים עבודת המקום.
וכנגד התלמוד הביא "בית מלא ספרים" שפטור מן המזוזה, לפי שהמזוזה ציווה המקום לקבוע על מזוזות ביתנו, כדי שיהיה אדם מדבר בדברי תורה, לקבוע בנו תלמוד תורה, ואם הבית מלא ספרים ואין צריכים למזוזה, כלומר פטורים מאותו המלמד להם תורה ואין צורך שום מורה, שכולם חכמים, כולם שמעו מפי הגבורה "אנכי ולא יהיה"...

שאלה ד כולה עוסקת בבעיה הלשונית-תחבירית הידועה שלפנינו פועל יוצא "ויקח" הדורש במפגיע מושא ישיר – ומושא ישיר זה איננו. בשתי דרכים ניתן להתגבר על קושי כזה: לפרש את הפועל היוצא "ויקח" בהוראה אחרת מן הרגילה, שלא בהוראת פועל יוצא ואז יתבטל הקושי מעצמו, או למצוא בפסוק עצמו או בסמוך לו מילים אשר תוכשרנה לשמש מושא ישיר לפועל היוצא ואז ייושב הקושי.