הפטרה

פרק זה – הראשון מפרקי שמשון וההקדמה להם - נראה ללומד פרק "קל", הן אין בו שום קושי לשוני, נראה הוא "מובן" בקריאה ראשונה. ואעפ"י כן מעורר הוא – ככל פרקי שמשון – שאלות ותמיהות מרובות.

יש אפוא לשים לב שלא יעבור הלומד עליו בפזיזות ובמהירות ויקראהו כקורא סיפור מרתק.

עסקנו בו כבר בגיליוננו לפרשת נשא תשי"ט, וגם שם הבאנו קטע קטן מתוך מאמרו החשוב ביותר של א. קריב "מעז יצא מר" (משמעו של מעשה שמשון)[*] המסביר מה היה צורך בהכנות אלה לקראת חינוכו של השופט הזה ולהוראות שניתנו לאמו לפני היוולדו.

נחזור עליהם כאן ונוסיף עליהם עוד את הדרוש להבנת שאלה א:

כשם שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, כך אין שני מושיעים עושים שליחותם בדרך אחת, וכשם שיש ניסויים במערכי הטבע, כן יש כעין ניסויים מצד ההשגחה להגשים את כוונותיה על ידי הכוחות השונים הגלומים באדם. שמשון היה בעל שליחות בדרך חדשה והוא היה גם אבן הבוחן לדרך זו.
בימים שהפלשתים הכניעו את שבט ישראל בעוז כוחם וכלי מלחמה שהיו בידיהם ולא היו עדיין בידי ישראל, הייתה העצה העליונה לשלוח לישראל איש גיבור כוח בשיעור מופלא, שלא יהא זקוק לאנשי מלחמה עמו ואף לא לשום כלי מלחמה העשוי בידי אדם, כי הוא עצמו הכלי – כלי אלוקים. בזמנים הקדומים של תולדות ישראל בולטת דמות הנביא – איש הגלוי של כוח אלוקים, בידו הופקד לשם תכלית מסוימת פיקדון ממין חדש – גבורה. אולם הגבורה לפי טבע ברייתה, בהיותה יתרון כוח שבגוף, נותנת שליטה יתרה לגוף על הנפש ומושכת את האדם לצד האינסטינקטים הנמוכים שבו.
ואוי לאותה גבורה שמכרעת את נשמת בעליה, ומכל שכן שגבורה אשר כזו פסולה לעשות שליחות של מעלה. אך נוסף על סכנת הגבורה כשלעצמה נטמנה לשמשון רשת מדוחים גם מצד הפלשתים, אשר לא מחנה יתייצב נכחם אלא מטעם ייעודו יהא שומה עליו להתהלך בעריהם ולהכריעם בתוך גבולם. ובקרבה זו עלול הוא "למוד את דרכיהם" ו"היטמא בטומאתם". בצד מלחמותיו בפלשתים נכונו לו, אפוא, מלכתחילה גם נפתולים קשים עם יצרים רעים שישיתו עליו כל הימים. ובמערכה זו של שמשון היחיד תלוי בסופו של דבר גם גורל המערכה של שמשון השליח, כי אם ידו תהיה על התחתונה בנפתולי לבבו לא איש הוא עוד להילחם מלחמות ה'.
בדורות מאוחרים היו רווחים אצלנו סיפורי עם על נשמות גדולות, הנשלחות להאיר לעולם בתורה ובחכמה ובמעשים מפוארים, אלא שברוב גדולתן יהא השטן פורש להן רוב חרמיו לצודן למדחפות. ולפיכך מצטווים ההורים והמורים לשמור על נשמה כזאת מכל משמר.
מעשה שמשון שבתנ"ך הוא אבי כל הסיפורים האלה. לשמשון יהא אורב שטן הטומאה ועל כן קובע המבשר סייגים לאמו שתשמר מכל טמא, ועל שמשון עצמו הוא מצווה נזירות, לכל ימי חייו, להיותה מסגרת מגן לגבורתו.
גבורה שהיא סוגה בנזירות חזקה עליה שלא תיאלח ותכשר לעמוד בשליחותה. בהיותו נזיר אלוקים יוכל להיות גם גיבור אלוקים. כאן, אפוא, בעצם ראשיתו ל סיפור גם שיאו המוסרי.
לא רק ילד אשר ניתן לה', כשמואל, אלא מי שנתייעד לעשות גבורות בארץ נצטווה על הנזירות. בל ישכר הגיבור את חושיו. עצם הכרתת הרע אל תיהפך לו לסיכון. פיכח יהיה כל ימיו, טהור וקדוש, גבורה במעלה קדושה – זוהי השגה ישראלית גמורה, ודרגה זו נדרשת מגיבור הגיבורים בישראל, שנשלח להושיע את עמו... הנזירות שהיא מוסד של קדושה כוללת איסור גילוח השערות, כי אדם השומר על מראהו הטבעי מסוגל יותר להיות קרוב למקורו האלוקי ושמשון נצטווה במיוחד לשמור על הדפוס שניתן לו מידי הבורא. כלי אדם בל ישנה בכלי אלוקי זה, ואזי גם לא יצלח עליו כל כלי משחית אנושי.

ועיין שם את המאמר כולו.

שאלה ב שייכת לשאלות העוסקות בשינויים שבחזרות, שכבר עמדנו עליהם לא אחת בגיליונותינו. עיין לדוגמא בראשית תשט"ו; חיי שרה תשי"ט; וישלח תש"ח; וישב תשי"ז; מקץ תש"ט; ויחי תשי"א; ויקרא תשי"ט; מטות תשי"ז. השיטה בה הולך כאן קויפמן, המזלזלת בחשיבותם של השינויים ומסתפקת בכך שהיא מצביעה על כך שמילים הנאמרות בפעם הראשונה ומשמטות במסירת הדברים "כלולות בלי ספק בשני" מבלי לשאול למה הסתפק המספר לכלול אותן ולא לפרשן. שיטה זו שאינה לדעתנו פשט, ולהיפך: רחוק היא מפשט, מצאנוה כבר אצל פרשנים קדמונים.

הראשון שהלך בדרך זו היה הראב"ע, הקובע לעיתים תכופות, שאין בין זה לזה כלום ושינויי מילים אינם משנים תוכן ("כי הכתוב ישמור הטעמים ולא המילות") ובעקבותיו הלך לעיתים קרובות הרד"ק והרחיק לכת בדרך זו ר' יוסף אבן כספי. קל להוכיח טעותם מתוך השוואות מרובות בחזרות הכתובים, המראות. כיצד גורמים שינוי מילים, תוספות, השמטה, שינוי בסדר, לשינוי המגמה, ההדגשה, האווירה, ואף לשינוי העניין כולו.

המעוניין להכיר את שתי השיטות יעיין בייחוד בגיליוננו מקץ תשט"ו, ובגיליון חיי שרה תש"ך.

לשאלה ג1: אפשר להקל על הלומד את מציאת הפתרון ע"י הזכרת דברי הגמרא (פסחים מ', ע"ב):

לך לך – אמרינן – נזירא! סחור סחור לכרמא לא תקרב.

------------------------------------------------------------------------------------

[*] המאמר כולו הודפס כמה פעמים: בספר "מסכת" מאסף לספרות, הוצאת הסופרים העברים, תל אביב תשי"ב; ושוב ב"אנתולוגיה מקראית" בעריכת גדליה אלקושי, דביר, תל אביב תשי"ד; ובירחון "אורות" חוברת ט', הוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות, ירושלים תשי"ג.

עיין לפרק זה ולכל פרקי שמשון גם ניתוחו המפורט של חיים חמיאל. עיונים בספר שופטים, להוראת הפרקים יג – טז. בתוך "מעינות" – מאסף לענייני חינוך והוראה חלק ד' ירושלים תשי"ד, הוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית עמודים 75-102.