שבעת ימים יהיה תחת אמו

"שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'"

שוב עסקנו הפעם בכל גיליוננו בפסוק אחד בלבד.

מקומו של פסוקנו – דין שמונת הימים לקרבן – בתוך הפרשה כולה, מתבהר לנו אם מסתכלים אנוו במבנה הפרשה כולה. ר' דוד הופמן בפירושו לויקרא (חלק ב', ע' כ"א) נותן לנו סקירה על מבנה הפרשה:

כשם שעם ישראל נבחר בבחינת ממלכת כהנים מתוך האומות וחוייב ללכת בדרכי הקדושה, כך נבחר מתוך עם ישראל שבט כהנים – שבט לוי (י, ח') והמובחרים משבט זה, אהרן ובניו, לוקחו במיוחד. (דברים י"ח, ה; במדבר ט"ז, ה) שהם יתנהגו בקדושה יתרה וישמשו דוגמא להם. פרשת החוקים שלפנינו מכילה חמישה חלקים, ששניים מהם (הראשון והשלישי) שוב נחלקו לשניים כל אחד:
א. הכהנים יהיו קדושים לאלוקים (כ"א, א-ט) ובייחוד הכהן הגדול (כ"א, י – טו).
ב. כהן בעל מום לא ייגש אל המזבח (כ"א, טז – כד).
ג. על הכהנים להיות מרוחקים בטומאתם מן הקדשים (כ"ב, א – ט) וכן ייבדלו הזרים מן הקודש (כ"ב, י – טז).
ד. ככהנים בעבודתם כן גם הקרבנות בעלותם על המזבח צריכים להיות תמימים בלי מום (כ"ב, יז – כה).
ה. שאר הדינים הנוגעים לקרבנות (כו – לג).

הקשר בין כו–כז לקודמיו הוא ברור: כשם שמום פוסל קרבן כן גם "מחוסר זמן" נפסל כקרבן (ואין צורך בקשר המילולי אשר מקשר הראב"ע את הפרשיות). ועיין שאלה ג1.

כשם שנחלקו הדעות בטעם המצווה שבפסוק הבא אחר פסוקנו (בדין אותו ואת בנו – ועיין גיליון אמור תש"ד) כן נחלקו הדעות בטעם מצוות "והיה שבעת ימים תחת אמו". דברי ויקרא רבה שהבאנו בשאלה ב נדרשים בגרסאות רבות (בכתבי יד) של מדרשנו לא עפ"י פסוקנו אלא על הפסוק הבא (הגרסה היא "יודע צדיק" – זה הקב"ה שכתוב בתורתו "שור או שה אותו ואת בנו..." וכן הוא בהוצאה המדעית של מרגליות). אך בדפוסים ישנים, וכן בהוצאת דפוס ראם שמעשה המן מכוון יפה כנגד פסוקנו, מפני שנאמר בו "מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד" והוא מנוגד להמתנת שבעת ימים. (ואילו לדעת הרד"ל – ר' דוד לוריא, על מדרש רבה – אינו מכוון יפה והיה נכון לגרוס "ורחמי רשעים אכזרי" – זה פרעה שאמר "וראיתם על האבנים...").

להבנת דברי התנחומא המלאים בשאלה ב נוסיף על פירושו של בעל העקדה גם את פירוש בעל יפה תואר (פירוש על מדרש רבה) לויקרא רבה כ"ז:

מה שיקרא לשבת מטרונה הוא על דרך "שבת מלכתא" וטעם המשל בזה כי השבת מורה על חידוש העולם והשגחת ה' בשפלים והאמונה בזה צריך שתקדים לכל ולכן אלה המביאים קרבן ומקטירין לשמו הגדול בלי אמנוה בחידוש ובהשגחה – אמונת שווא היא וזה שאמר כי השבת צריכה לעבור לפני מצוות הבאת קרבן ומצוות מילה.

להבנת דברי הראב"ע לד"ה "שור או כשב או עז" ג (2) נביא בזה מתוך מאמרו[*] של ר. ויס "אבן עזרא והקראים בהלכה" מה שאומר לדברי ראב"ע בראשית כ"ה, כב ד"ה ויתרוצצו הבנים:

זה אחד מן המקומות שהקראים השיבו על הראב"ע ברוב דברים. כי נגע באחד מיסודי הלכותיהם, באיסור והיתר וגם בדיני נפשות. כי הם למדו מכאן שעובר במעי אמו נקרא "בן" ואסרו לשחוט בהמה מעוברת משום "אותו ואת בנו", ואם שחטוה, אסרוה על פי כללם שכל דבר נאסר מעשהו, אכילתו "יותר חמורה ממעשהו" (אשכול הכופר ליהודה הדסי, אדרת אליהו לאליהו בשייצי). גם פירשו (שמות כ"א, כג) "ואם אסון יהיה" – בילדים "ונתת נפש תחת נפש" – ממש.

ומעתה נבין מה ראה ראב"ע ש"בנים" שם ו"שור וכבש" כאן אינם בנים ושורים ממש אלא שנקראים כך רק על שם סופם.

-----------------------------------------------------------------------------------

[*] מתוך "מלילה", קובץ מאמרים I תש"ד, דפוס האוניברסיטה במנצ'סטר, עמוד 38.