עומר התנופה

גיליוננו הוא המשך גיליון אמור תשכ"ב, שעסק אף הוא בעומר התנופה. הפעם עסקנו בעיקר בשאלה הידועה של קביעת תאריך "יום הנף" והוא "ממחרת השבת" של פרקנו. בשאלה זו חלקו הצדוקים על הפרושים ומחלוקת זו אף השפיעה על פרטי עשיית קציר העומר, כפי שנאמר במשנה.

מנחות פרק י' משנה ג':

כיצד היו עושין? שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור. וכל העירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. כיון שחשכה, אומר להם (=הקוצר לבני עיירות העומדות עליו): "בא השמש?" אומרים: "הן". "בא השמש?" אומרים: "הן". "מגל זו?" אומרים: "הן". "קופה זו?" (=בקופה זו, בסל זה, אתן התבואה?) אומרים: "הן". "קופה זו?" אומרים: "הן".
בשבת אומר להם: "שבת זו?" (=האקצור בשבת?) אומרים: "הן". "שבת זו?" אומרים: "הן"! "אקצור?" והם אומרים לו: "קצור!" "אקצור?" והם אומרים לו: "קצור!" שלשה פעמים על כל דבר ודבר והם אומרים לו: "הן, הן, הן".
כל כך למה? מפני הביתוסים שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.

 (פירוש: אלא במוצאי שבת, לפיכך הקוצרים מגביהין קולם כדי שישמעו בייתוסים להוציא מלבן).

וברמב"ם, באותו מקום שמשם הבאנו דבריו בגיליון אחרי הביאו דברי המשנה הנ"ל בזו הלשון:

וכל כך למה? מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני, שהן אומרים, שזה שנאמר בתורה "ממחרת השבת" הוא שבת בראשית.

זכריה פרנקל בספרו "השפעת פרשנות א"י על דרכי פרשנותם של אלכסנדריה" מראה שהשבעים תרגמו את "ממחרת השבת" לפי פירושם של רבותינו. וכן גם הבינו את מקומנו פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו.

לפירושם של חז"ל (ממחרת השבת = ממחרת יום ראשון של פסח) בניגוד לדעתם של צדוקים וביתוסים ואח"כ שוב אל קראים הובאו הוכחות רבות ושונות. ועיין על כך בפירוט רב בפירושו של ר' דוד הופמן לויקרא עמ' קי"ג-קנ"א (בתרגום העברי). שם הוא מביא את דעות כל מתנגדי הפירוש של חכמינו החל מן הצדוקים וכלה באחרוני מלומדים מבין הנוצרים של זמנו ומנתחם אחד לאחד. ואח"כ מביא הוכחות שונות, לשוניות וענייניות, לצדקת פירושי רבותינו. בגיליון הבאנו אחדים מהם. זה המובא ברש"י, בראב"ע והמיוחד במינו המובא ברמב"ם.

אשר למשמעות הפנימית של מחלוקת זו בין צדוקים לפרושים, בין קראים לרבנים, בקביעת תאריך יום הנפת העומר, נביא בזה את דברי בעל עקדת יצחק, שער שבעה וששים:

"ממחרת השבת יניפנו" ובא בקבלה האמיתית (מנחות ס"ה-ס"ו) שאינו זה שבת בראשית, והוא ענין מעולה מאד לפי הכונה, וזה שלא ניחס שפע הטובות ההנה אל ההנהגה הטבעית אשר שבת בראשית הוא סימן אליה, כמו שאמרו הצדוקים, רק אל ההנהגה העליונה המיוחסת אל מועד הפסח כמו שקדם; ושיעשו עליה קרבן לאמר (דברי הימים א' כ"ט) "ממך הכל ומידך נתנו לך", ולהחמיר על ענין בחינה זו אמר (י"ד) "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלוקיכם", כי הוא הלמוד הראוי להקדים בלי ספק. 

עד כאן דברי בעל עקדת יצחק.