חטאו של משה

פרשה זו קשה מאוד, ונראה שיותר מאשר בפרשיות סתומות אחרות בתורה התחבטו והתווכחו מפרשינו בפרשה זו. בעל עקידת יצחק, אשר האריך בויכוחיו עם קודמיו בשאלה זו, מקדים לבירור זה את המילים הבאות:

שאלה קשה וחזקו בחטאו של משה רבנו וענשו. ש"הרי שולחן והרי בשר והרי סכין לפנינו ואין לנו פה לאכול" (קדושין מ"ו א') וזה: כי מצות ה' למשה כתובה לפנינו, והמעשה אשר עשה לא נעלם מנגד עינינו, ומחרון אף ה' ישתומם לבנו, ואין אתנו פירוש ישכך את האוזן בחטא וביישוב הכתובים.

(עסקנו בשאלה זו בגיליונות חוקת תש"ו וחוקת תשי"ח). ידועה ומפורסמת היא בעיקר דעתו של רש"י מדברי חז"ל שצוו לדבר אל הסלע והם הכו ולא דברו. ובזה היה החטא, המרי, חסר המשמעת. אבל רב פרשנינו מתנגדים לפירוש זה והאריך הרמב"ן בויכוחו עם תפישה זו וטען שם טענות עיקריות נגדה:

כי מאחר שצוה "קח את המטה" יש במשמעות שיכה בו, ואילו היה רצונו בדיבור בלבד, מה המטה הזה בידו...
ואין הנס גדול בדיבר יותר מהכאה, כי הכל שווה אצל הסלע.

(עיין דבריו באריכות לפסוק ח':

ד"ה וישב העם בקדש: החטא במשה ואהרן במי מריבה אינו מתפרסם בכתוב.
ורש"י פירש (בפסוקים יא יב): מפני שציוה אותם ודברתם אל הסלע - ולא אמר והכיתם, שאלו דברו היה הקב"ה מתקדש לעיני כל העדה ואומרים ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקב"ה אנו על אחת כמה וכמה. ודברי אגדה הם, אבל לא נתחוורו, כי מאחר שציוה קח את המטה יש במשמע שיכה בו, ואלו היה רצונו בדבור בלבד מה המטה הזה בידו? וכן במכות מצרים שאמר (שמות ז טו): והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, והוא להכות בו, ולפעמים יאמר נטה את ידך, ורצונו לומר להכות במטה, כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע. ואין הנס גדול בדבור יותר מההכאה, כי הכל שווה אצל הסלע? ועוד למה אמר בזה (דברים לב נא): מעלתם בי. והצוואה בדבור אל הסלע הזה הוא מה שנזכר במעשה, ציווה שיאמרו והיא שומעת כי השם יוציא מים מן הסלע הזה, כדרך כי היא שמעה את כל אמרי ה' (יהושע כד כז), וכן עשו כמו שאמר (פסוק י): ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם וגו', והנה הסלע שומעת באמרו כן לכולן? וטענות רבות למפרשים בחטא הזה, כבר סתר בו ר' אברהם דברים רבים מהם. והסוד שרמז בו גם הוא אינו נכון, כי אם משה אבד כוונתו בעבור מריבת העם ולא דבר אל הסלע, ולכן לא יצאו מים בפעם הראשונה, וחזר והכהו פעם שניה בכוונה הדבקה בכל ויצאו המים, הנה חטאו בפעם הראשונה, אבל אינו ראוי שיאמר בזה "לא האמנתם בי להקדישני" (פסוק יב), כי אין כאן חסרון אמונה כלל.
וה"ר ר' משה (סוף פ"ד משמנה פרקים) סבר בו סברא, ואמר: כי משה רבנו ע"ה חטאו הוא שנטה לצד הרגזנות באומרו שמעו נא המורים, דקדק עליו ה' ית' שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס, וכל כיוצא בזה בדין האיש ההוא חלול השם, מפני שמתנועותיו כולם ומדבריו היו למדין והיו מקוין להגיע בהם אל הצלחות העולם הזה והעולם הבא, ואיך יראה עליו הכעס והוא מן הפעולות הרעות ולא תבוא כי אם מתכונה רעה מתכונות הנפש. אבל אמרו בו "מריתם פי" (להלן כז יד): הוא כמו שאבאר, שהוא לא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה אבל אשה קטנה שבנשיהם הייתה כיחזקאל בן בוזי כמו שזכרו החכמים (מכילתא שירה ג), וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו, וכאשר ראוהו שכעס אמרו שהוא עליו השלום אין בו פחיתות מידה ולולי שהיה יודע שהשם כעס עלינו בבקשת המים ושאנחנו הכעסנו אותו יתברך לא היה כועס, ואנחנו לא מצאנו לשם יתעלה שכעס בדברו אליו בזה העניין, אבל אמר (פסוק ח): קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם.
והנה התרנו ספק מספקי התורה שנאמרו בו דברים רבים ונשאל פעמים רבים אי זה חטא חטא, וראה מה שנאמר בו ומה שאמרנו בו אנחנו, והאמת יורה דרכו. אלו דבריו ז"ל. והוסיף הבל על הבלים. שהכתוב אמר "מריתם פי" שעברו על דברו, ואמר "לא האמנתם בי" שלא האמינו בו, אין העונש בעבור שכעס. ויותר היה ראוי שיהיה העונש על משה כשקצף על פקודי החיל (להלן לא יד): בחנם. והכתוב לא ספר כלל שכעס, כי "שמעו נא המורים" תוכחת, כדרך ממרים הייתם עם ה' (דברים ט כד). ועוד כי אהרן לא כעס מימיו, כי בשלום ובמישור הלך מעודו. ועוד שאי אפשר שלא היה כעס גדול מאת השם עליהם בעשותם מריבה עם משה. ובכל הניסיונות במדבר חטאם הגדול כשיאמרו "למה העליתנו ממצרים", שירצו להיות עבדים לשונאיהם בעבודת פרך מלהיות עם האלוהים כבן העובד את אביו, וכן אמר הכתוב (לעיל יא כ): יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים. ובפעם הראשונה אמרו פחות מזה, למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא (שמות יז ג), והיה עליהם קצף גדול ואשמה רבה כמו שאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל וגו'. ובכאן כתוב מפורש (פסוק יג): המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה', ומה פשע גדול מזה הוי רב את יוצרו. ומשה אמר (דברים א לז): גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר, אם כן הם חטאו וגרמו כל הרעה הזאת, ולדברי הרב אין להם בכל המעשה הזה חטא ופשע כלל.
ומה שאמר לא מצינו בה' יתברך שכעס, אבל אמר קח את המטה וגו'. דע כי כאשר צריכים במחיתם דבר, אע"פ שמתלוננים וחוטאים בו, והוא רחום יכפר עוון ולא יעיר כל חמתו ולא יזכירנו ויתן להם שאלתם. וכן במים הראשונים אמר בנחת רוח (שמות יז ה): עבור לפני העם וגו', אע"פ שהיה שם מסה ומריבה שהזהיר ממנה ולדורות (דברים ו טז). וכן במן, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד), בדרך אהבה וחבה, אלא שאמר בסוף בדבור השני (שם פסוק יב): שמעתי את תלונות, הודיע להם חטאם בלבד. אבל כאשר יתלוננו חנם, ישפוך עליהם חמת אפו. ובכאן עוד רמז לקצף גדול וחיוב מגפה, שנאמר (פסוק ו): וירא כבוד ה' אליהם, שרומז אל הקהל הנזכר, והוא מראה יד ה' ההווה במגפות, כאשר תראה במרגלים (לעיל יד י): וביום קרח (לעיל טז יט): וממחרת (לעיל יז ז). והתימה על הרב, שהרי מקרא מלא הוא (תהילים קו לב): ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, וימנה הכתוב החטא הזה עם הניסיונות הגדולים שנסו את ה' במדבר. והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה, והוא טוב לדחות השואל, הם דברי רבנו חננאל שכתב כי החטא הוא אמרם (פסוק י): המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וראוי שיאמרו יוציא ה' לכם מים, כדרך שאמרו (שמות טז ח): בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וגו', וכן בכל הנסים יודיעום כי ה' יעשה עימהם להפליא, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו לא קידשתם אותי (דברים לב נא). ומעשה הראשון בצור אמר (שמות יז ו): הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, ושבעים הזקנים רואים עמוד הענן עומד על הצור והנס מתפרסם כי מעשה ה' הגדול הוא, אבל בכאן לא ראו דבר וטעו במאמר משה ואהרן. ויתכן שיאמר בזה "מעלתם בי" (דברים לב נא), כי הנהנה מן ההקדש נקרא מעילה. וכן "מריתם פי" (להלן כז יד), שהוא ציווה ודברתם אל הסלע לעיניהם, והטעם שאתקדש לעיניהם, או שניתם דברי, מן ותמר את משפטי (יחזקאל ה ו), כי לא ציוויתי שתאמרו ככה. ויהיה "לא האמנתם בי" (פסוק יב): יוצא אל בני ישראל, או הוא לשון חיזוק, לא התחזקתם להקדישני לעיניהם, מן ואמנה על המשוררים (נחמיה יא כג), היתד התקועה במקום נאמן (ישעיה כב כה). והאמת כי העניין סוד גדול מסתרי התורה. כי בראשונה אמר לו (שמות יז ו): הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור, יאמר כי שמי הגדול על הצור בחורב שהוא כבוד ה' האש האוכלת בראש ההר, ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחת ויצאו מים רבים, אבל בכאן לא פירש לו כן, והסכימו שניהם להכות בצור פעמים והנה זה חטא, ועל כן אמר "לא האמנתם בי", לשום אמונה בשמי, ובאמונה יעשה הנס. ונאמר "מריתם פי", כי מרו את רוח קדשו הנקרא בכל מקום "פי ה'", ולכך אמר "מעלתם בי", ואין מעילה אלא שיקור. והנה החטא מוזכר מפורש בכתוב, וכן אמר המשורר (תהילים קיד ז ח): מלפני אלוה יעקב ההופכי הצור אגם מים. וכן תוכל להתבונן זה בתפלת משה שאמר (דברים ג כד): ה' אלוהים אתה החלות, כי התחנן לשם הנכבד שימחול לו.
ועל דעת רבותינו (ספרי): "שמזכירין לו הכעס, יתכן שהכה בצור ויצאו טיפים במיעוט כוונתו על הכעס". ותמהו אל הדבר, והסכימו שניהם להכות פעם שניה על הצור כאשר הזכרתי, והוא החטא על שניהם.
ועל דעתי טעם ודברתם אל הסלע- כמו על הסלע, וכן כה אמר ה' צבאות אל העמודים ועל הים ועל המכונות בבלה יובאו (ירמיה כז יט כב). יצווה שיאמרו לעיני העדה בהיותם נקהלים כולם שהשם יוציא להם מים מן הסלע, וכן עשה.
ואל יקשה עליך ודברתם אל הסלע לעיניהם, כי טעמו כמו לפניהם, שישמעו כלם, וכן ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר כה אמר ה' ככה אשבר את על נבוכדנאצר מלך בבל וגו' (שם כח יא), וכן רבים. או טעם "לעיניהם" בכאן, שיהיה הדבור בהיותם נקהלים שם והסלע לעיניהם, כמו שאמר בעשייה (פסוק י): ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, כי כאשר נקהלו שם וראו הסלע פנים בפנים אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, כמו שהזכירו חכמים (מכילתא בשלח ו): שלא יאמרו מעיינות היו שם.
ויתכן שהוא כמסורס, הקהל את העדה אל הסלע ודברתם לעיניהם ונתן מימיו...)

ומכיוון שלפי תפיסה זו החטא הוא פורמלי בלבד, וקשה להתאים אליו את הפסוקים:

במדבר

פרק כ' פסוק י"ב –

"לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי"

פרק כ' פסוק כ"ד –

"מְרִיתֶם אֶת פִּי"

 פרק כ"ז פסוק י"ד -

"...מְרִיתֶם פִּי... בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם"

דברים פרק ל"ב פסוק נ"א -

"...מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

לכן חפשו המפרשים חטא או חטאים אחרים בתוך פסוקי פרקנו (או בין השיטין של פרקנו), חטאים אשר יתאימו אל הנאמר בפסוקי העונש דלעיל. וכל פרשן הסתמך על פסוק אחר או על מילה אחרת מתוך פרקנו, כדי למצוא בה רמז לחטא. הרמב"ן בפירושו הנ"ל מביא שורה שלמה של פירושים שנאמרו ומבטלן. (בייחוד הוא מתווכח עם תשובתו של הרמב"ם, עיין לזה בגיליוני מתשי"ח!)

ר' יוסף אבן כספי, אשר גם לו – כמובן – דרך משלו מקדים לפירושו:                      

ד"ה קח את המטה והקהל את העדה.
בזה יש פירושים לאין מספר. אין אחד מהם נכון אצלי...

האברבנאל, מביא שורה שלמה של עשר דעות שונות ואחר מציע את דעתו הוא.

(בין הדעות המובאות שם גם דעתו של ר' אברהם ביבגו בספרו "דרך אמונה" שלפיה בכלל לא חטא משה – וכל הנאמר על "חטאו" הכוונה לחטאם של ישראל (כעניין שנאמר בחטאו של עכן – ביהושע ז' – "חטא ישראל וגם עברו את בריתי... גם לקחו מן החרם וגם גנבו..." ונאשם הכלל כולו בחטא הפרט, כך נאשם כאן משה ואהרן בחטא העם כולו, כמו שכבר מצינו בשמות ט"ז כ"ח "ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמוע מצוותי ותורותי").

גם בעל אור החיים, מביא עשר דעות שונות בשאלתנו ומסכם:

הנה כל עשרה הדרכים אינם מוציאים אותנו ידי חובת האמת וצא ולמד מה שטען הרמב"ן על ג' מהם ודחם, ומה שטען ראב"ע על ג' אחרים ודחם ואני טוען על השאר...

גם שד"ל, האריך מאוד בפירושו לענייננו ואף הוא הביא דעות שונות ומתווכח איתם. אך מעניינים ביותר דבריו הבאים:

משה רבנו חטא חטא אחד והמפרשים העמיסו עליו שלשה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עוון חדש... אשר על כן נמנעתי מהעמק החקירה בדבר זה, מיראה שמא יצא לי פירוש חדש ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו.

עד כמה אין לפני פרשנינו משוא פנים בבואם לדון בענייני תורה, יראה מן החריפות שבה הם נוהגים להתקיף זה את זה, כגון דברי האירוניה של העקידה בהתקיפו את ר' יוסף אלבו, וביותר בפירושו של הרמב"ן אשר אחרי הביאו את דברי הרמב"ם מוסיף: "והוסיף על הבל הבלים". וגם כי בדורות מאוחרים יותר התחילו להוסיף "ואחר בקשת מחילה" או "אלף מחילות" או "ואף כי עפר אני תחת כפות רגליהם" וכדומה, בכל זאת לא נמנעו מלבקר את דברי מתנגדיהם בחריפות, כי רק  האמת וחיפוש האמת היה נר לרגלם.