הפטרה

פרקנו וכן הפרשה שלה נועד הוא כהפטרה שייך לאותם פרקים שקשה ללמדם. ולא רק מפני קשיים של מונחים טכניים, בלתי ידועים לנו כיום, לא בגלל זה שכל תיאור הנדסי קשה להבינו, אם אין שרטוטים ותמונות מלוות אותו – אלא בעיקר מפני שקשה לנו להבין על שום מה האריכה התורה ועל שום מה האריך ספר מלכים בדברים אלה, והרי אין ספרי המקרא ספרי היסטוריה או ספרי אדריכלים, ולא מעניינם לתאר אופני בנייה עתיקים ודרכי המלאכות והאמנויות. הפרשנים, גם אלה הנמנעים לראות במשכן ובכליו, במקדש ובפרטי בנייתו סמלים לשמים וארץ וכל אשר בם, או לגוף האדם או לתורה ומצוות וכד', גם הם מנסים לדלות פניני מוסר ולקח מפרטי הפסוקים.

בולט בפרשתנו הלקח הישיר הנאמר בפסוקים יא-יג בתוך תיאור הבנייה, אך בולט הוא לא רק בתוכנו אלא גם במקום שבו הועמדו הדברים, גם במבנה התחבירי של הפסוק. על מקום דברי הנבואה עמדנו בשאלתנו הראשונה.

וזו תשובת אברבנאל לשאלה:

מהנראה אלי, שלפי ששלמה נתעצם לעשות בניין הבית בקיום מופלא, אם מפאת האבנים שהיו אבנים יקרות, אבני גזית, לעד בצור יחצבון, ואם מפאת העצים שהיו עץ ארז, לא ייכנס בו העיפוש בשום זמן, וכל זה היה למען יעמדו הדברים ההם כימי השמים על הארץ, לכן קודם שיעשה הציפוי מעצי ארזים ומהזהב בבית ובכרובים, באה לו הנבואה הזאת, וכאילו עשה ה' בו התראה.

ונראה שאותו הניגוד, אותם שני הקצוות שנותן שלמה להם ביטוי בדבריו בפרק ח' פסוק י"ב ופסוק כ"ז, הוא הניגוד בין העשייה המרובה המתוארת לפרטיה בפרק ה' ובפרק ו' לבין דברי ה' לשלמה בפסוקים ו' יא-יג כפי שפרשם המלבי"ם בשאלה האחרונה, ורק על שני הקצוות האלה יחד תעמוד עבודת ה' הרצויה.

לשאלה ב –

לדברי הרלב"ג והאברבנאל החולקים על אגדת חז"ל בעניין "חלוני שקופים אטומים" נביא בזה את דברי התקפותיו מתוך ספר "אמונת חכמים" לאביעד שר שלום באזילה (ממאנטובה בראשית המאה ה-18) ספר "יכלכל אמתת הקבלה" ויתקיף "דברי הפילוסופים":

מצאתי מה שראוי לכתבו כאן, והוא כי יונתן בן עוזיאל תרגם "חלוני שקופים אטומים" "פתיחן מלגו וסתימן מלברא"  ורז"ל פרשו בהיפך שהיו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים, להורות שאינו צריך לאורה. ואם כן, נחלקו רבותינו בדבר הזה, אבל הרלב"ג כתב על דברי חז"ל כי זה דרך דרש, כי כבר התבר במופתים הנדסיים, כי מפני היות רחבות מבחוץ והולכות בשיפוע ירבה האור בבית.
ואמת הוא שמופתים הנדסיים הם ודאיים בתכלית הוודאות, אבל אי אפשר שהרלב"ג יהיה חכם גדול יותר מחז"ל; וכן מה שאמר שהוא דרך דרש, לא ידעתי אם אצלו דברי דרש הם דברי שקר, ודברי חכמי אומות העולם הם אמת; לפי שתהילה לאל אני מאמין שהם אמת ודבריהם אמת והמחלוקת ליונתן בן עוזיאל עם חכמי המדרש לא היה על אור החלונות, לפי שבזה לא שייך מחלוקת, אלא לראות אם עשו החלונות באופן שיראו הכל כי לא לאורה הוא צריך.
ועיינתי בעיקרי חכמה הלימודית ומצאתי ראיתי כי האמת עם חז"ל, ורלב"ג אע"פ שחכם גדול היה בחכמה הלימודית, לא ירד לעומק הדבר וחז"ל היו חכמים ממנו, כי כל דבריהם דברי קבלה.
והראיתי דברי אלה אל המופלאים בחכמה הזאת והודו לדברי ולמען תבין ותשכיל יצאתי להשכילך בינה.
דע, כי נצנוצי האור הם משני פנים: הראשון אור ישר והשני אור חוזר. ונצנוצי אור חוזר הם רבים מאד, אי אפשר לעמוד עליהם כי מכים וחוזרים ומכים ממקום למקום, מה שאין כן בנצנוצי אור ישר.
וכלל גדול הוא בחכמה זו, כי זווית חזרת האור שווה לזווית הנפילה, ואם כן, אע"פ שהחלון הוא רחב מבחוץ, האור הישר הוא  מרובה, ונצנוצי האור הבאים מצד הרחב חותכים זה את זה וחוזרים ומתרחבים בחדר. ועל כן האור יותר חזק. עם כל זה נצנוצי חזרת האור הם מועטים, לפי שנצנוצי האור המכים בצידי החלון ובעובי הכותל אינם יכולים להיכנס בחדר. אבל כשהחלון רחב מבפנים הוא להיפך, שנצנוצי אור הישר הם מועטים ופוגשים וחותכים זה את זה רחוק מן החדר יותר ממה שבחלון הראשון...  אבל נצנוצי האור החוזר הם רבים, שכל נצנוצי האור המכים בחלון חוזרים ומכים בחדר.
ואם קורא דברי אלה אינו בקיא בחכמת הראיה יעשה הניסיון הזה: יעשה כמין אפרכסת, רחב מבפנים כרוחב החלון וכפי ערך רוחב החלון יהיה צר הרבה מבחוץ, באופן שנצנוצי האור החוזרים יחזרו ויכו בחדר. וילך בחדר גדול שיהיה בו חלון באמצעו ויסגור כל שאר חלונות, באופן שהאור יכנס דרך החלון האמצעי וישים האפרכסת הנזכר בחלון, החלק הרחב מבפנים, ואחר כך יהפוך האפרכסת וישים צד הצר בפנים ויסתום יפה כל הנותר מהחלון – ויראה בבירור, כי האור גדול בכמות כשהאפרכסת צרה בחוץ, והחדר יותר מאיר, אע"פ שהאור יותר גדול באיכות באופן האחר, אבל הוא במקום מועט ושאר החדר הוא חשוך יותר.

הקורא יראה מה שונים חכמי ישראל זה מזה. רש"י, רשב"ם ובכור שור ותלמידיהם באשכנז לא נמנעו מלפרש הפסוקים לא אחת נגד דעת חז"ל אף בדברי הלכה, ואין צורך לומר בדברי אגדה. וכן עשו רלב"ג ואברבנאל ורבים אחרים בספרד, ואילו מחברנו מתקיף את הרלב"ג על פירושו נגד מדרש חז"ל אע"פ שמסתמך הוא על תרגום יונתן. אך גם מגן הקבלה ותוקף הפילוסופיה  מנסה להשתית את דבריו על "חכמת הראיה" (האופטיקה) ולהישען על הניסוי.

ישווה הקורא ויכוח זה עם גיליון וירא תש"ה בדברי בעל העקדה נגד הרמב"ן בויכוח עם הרמב"ם:

והנה הרמב"ן ז"ל כתב על הרב המורה שדברים אלה אסור לשומעם, ואני מתירם לעצמי...