הפטרה שניה מג' דפורענותא
ירמיהו פרק ב, ד-כח - פרק ד, א-ב
להפטרות של ג' דפורענותא כתבנו בפרוטרוט בעלון ההדרכה של פנחס תשכ"א, הפעם עסקנו באותם שני פסוקים מסוף הפטרתנו המוספים לאחר "דילוג". מפני הכלל שחותמים בקריאה "בדבר טוב" הוסיפו להפטרות פסוקים ממקומות אחרים שבנביא, וזהו הנקרא במשנתנו (מגילה ד' משנה ד') "מדלגין בנביא". והפסוקים שמוסיפים אותם שונים ממנהג למנהג (והלא גם עצם ההפטרות חלוקי מנהגים רבים ושונים בם). והרוצה לעמוד על ריבוי השינויים יעיין ברשימת ההפטרות לשבתות השנה לפי המקורות והמנהגים באנציקלופדיה התלמודית (סוף כרך י').
בחרנו הפעם בפסוקים ד' א' –ב' שהם תוספת לפי מנהג הספרדים וכמה מעדות המזרח, מפני שהם פסוקים קשים. הקושי הוא בעיקר מבחינת המבנה התחבירי: הפסוקים פותחים במשפט תנאי ('אם תשוב'...) ולא ברור היכן מסתיים התנאי והיכן פותח הנביא בתשובת התנאי. ואפשרויות התשובה לשאלה זו מרובות ורק אחדות מהן הובאו בגיליון. הקושי השני הוא בפירוש המילים "תשוב" (לאן?) ובפירוש המילה "תנוד" (תגלה ממקום למקום כמשמעו או תהיה פוסח על שתי הסעיפים במובן מן אל?)
למבנה התחבירי תתבררנה האפשרויות ע"י העתקה בסימני פיסוק:
לפי רש"י: אם תשוב, ישראל, אלי – תשוב;
רד"ל: ואם תסיר שיקוציך מפני – ולא תנוד!
לפי אברבנאל: אם תשוב, ישראל, - אלי תשוב
פירוש שני: ואם תסיר שיקוציך מפני – ולא תנוד?
לפי באור: אם תשוב, ישראל! אלי תשוב!
ואם תסיר שיקוציך מפני ולא תנוד!
ושוב מבנה תחבירי אחר בפירוש של "מקרא כפשוטו"
אם תשוב, ישראל, (ואם) אלי תשוב,
ואם תסיר שיקוציך מפני – ולא תנוד.
לכאורה נראה המבנה התחבירי של רש"י ורד"ל כמתקבל ביותר, מפני שאז (בניגוד לפירושיו של אברבנאל) שני חלקי הפסוקים מקבילים בהקבלה שלמה. אבל קושי יש בדבר בגלל הוי"ו של "ולא תנוד", כי בדרך כלל אין במקרא תשובת התנאי מתחברת למשפט התנאי הוי"ו החיבור. אלא שיש יוצאים מן הכלל הזה כגון יהושע כ' ה':
"וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרָיו
וְלֹא יַסְגִּרוּ אֶת הָרֹצֵחַ בְּיָדוֹ"
(ועיין בשאלת הוי"ו שבתחילת תשובת התנאי רש"י בראשית כ"ח כ"א-כ"ב ועיין גיליון ויצא תש"ט ועיין בשאלת הוי"ו שבתחילת תשובת התנאי ראב"ע, שמות י"ג, י"ז:
ד"ה ויהי בשלח: וי"ו ולא נחם...
ועיין גיליון בשלח תש"ד) שאלה ב' קשה היא ואפשר להבינה רק על פי דברי המפרשים לדברים ו' י"ג "ושמו תשבע", ועיין גם גיליון עקב תשי"ט.
