מטה אהרן

שאלה א' בגיליוננו שייכת לסוג שאלות שלא אחת עמדנו עליהם בגיליוננו: מהי משמעותו של אות, של סימן, של משל, ומהי הקרבה "הצד השווה" שבין הסמל והמסומל, והאם יש למצוא קרבה זו בכל פרטי הסמל או האם יש לחפש את הקרבה בין סמל למסומל רק באופיו הכללי של הסמל, או שמא אין קרבה זו אלא עניין שבלשון, ובצלצול המילים שבם מכונים הסמל והמסומל.

בשאלה מסוג זה עסקנו גם בגיליון שמות תשי"ב בשאלת המדרש מפני מה נתגלה ה' למשה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר? ושם נתנו תשובות שונות מתוך מדרשי חז"ל. ואף שם נמצא מי שביטל השאלה לכאורה (בדומה למפרשי  רש"י בשאלתנו א1): אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה – כן היית שואלני (שמות רבה ב' ט' דברי ר' יהושע בן קרחה). אלא שבכל זאת יש הבדל בין השאלה שם לבין השאלה במקומנו, שהרי שם יש למקשין גם על מה יסמוך קושייתו:

מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, והלא היה לו לדבר מראש הרים ומגבהי עולם ומארזי לבנון?

ואילו אין להביא שום נימוק במקומנו למה לא תבחר כאות גמילת השקדים דווקא.   

בשאלה ב עומדים גם בעל מדרש רבה, גם רש"י על ייתור המילים "ומטה אהרן בתוך מטותם" כי מאחר שכבר אמר לעיל "מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם לבית אבותם שנים עשר מטות, איש את שמו תכתוב על מטהו. ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי..." כבר שמענו שמטה אהרן הוא בכלל שנים עשר המטות, ומה בא להשמיענו בהוסיפו את המילים (בפסוק כ"א) "ומטה אהרן בתוך מטותם". לפי המדרש בא בתוך זה להעיד על השוויון, ודומה לפרוש המדרש – (בלי צוריות הסיפור) אומר גם בעל מקרא כפשוטו:

ופירוש הדברים שהיה מטה אהרן כאחד המוטות, ואין בינו וביניהם דבר. ונאמר כן כדי שלא תטעה לומר שהיה למטה אהרן סגולה מצד עצמו וטבעו ומחמת סגולתו הוציא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים.

ואילו לפי רש"י באה מלת "בתוך" לסמן את המקום שבו הועמד המטה. הצד השווה שבין דברי המדרש לדברי רש"י, שלדעת שניהם באו המילים "ומטה אהרן בתוך מטותם" כדי לסמן דאגתו של משה לכך שלא יהיה רנון אחרי האות.

ולדברי המדרש נביא בזה מתוך ספר התירוש, לשר בן חיל העדולמי על מדרש רבה:

נהירנא כך הוינא בר שיתסר למדתי בקיץ תקצ"ז בישיבת וולאזין והרב הגאון האב"ד מר יצחק ז"ל הגיד לפני תלמידים יום יום אחר תפילת השחר פרשה בתורה מסדר השבוע. ושמעתי מפיו ז"ל שדקדק על מה שנאמר "ומטה אהרן בתוך מטותם", אשר אם כפירוש רש"י "הניח באמצע שלא יאמרו: "מפני שהניחו משה בצד שכינה פרח" היה לו לכתוב "ומטה אהרן בתוך מטותם" אצל ההנחה, בפסוק הסמוך, לא אצל הנתינה מאת הנשיאים שבפסוק זה? ואמר ז"ל: שהנשיאים חששו אולי יודע משה בחכמת הטבע, שנמצא איזה מין מטה – אף שנראה יבש – יש בטבעו בין לילה לפרוח ולציץ, ויבחר בו לתתו לאהרן, ואם כן – אין בזה אות על הבחירה מאת ה'. על כן החכים משה שהם יתנו מטה גם בעד אהרן, וזהו שנאמר "ויתנו אליו כל הנשיאים מטה לנשיא... שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם", שהם נתנו המטה בעד אהרן. שזאת גם כוונת המדרש כאן.

לשאלה ג ובעיקר ל-ד3 נוסיף כאן את דברי בעל משך חכמה:

תרגם אונקלוס: "הא מננא קטלת חרבא" כוונתו אל מה שהלכו אל ההר ויכום ויכתום עד החרמה, מפני שלא היה עמם הארון, שלא מש מקרב המחנה. והנה – בלא ארון קטלת חרבא; וכל הקרב אל משכן ה' – ימות. לא קרוב – טוב, ולא רחוק – יפה, ואיך נעשה, האם תמנו לגווע?
ובאמת אמרו חז"ל: התורה דומה לשני שבילים, אחד של אור ואחד של שלג, הטה בזה – מת באור, הטה בזה מת בשלג, מה יעשה? יהלך באמצע (ירושלמי חגיגה פרק ב').