תגובת ה' לחטא המרגלים
במדבר פרק יד, פסוקים כא - לח
גיליון פרשת שלח של אשתקד עסק כולו בתפילת משה. הפעם הקדשנו גיליוננו לתשובת ה' לתפילתו. וגם הפעם – כבגיליון ההוא – עסקנו ברש"י, שפירושו לפרקנו מעניין ביותר ואינו קל בעמדו על דקויות לשוניות וסגנוניות רבות. הסיבה לכך היא סגנון פרקנו הבלתי רגיל בתורה. כרגיל, מזדהה המשפט התחבירי עם הפסוק, דהיינו נדירים הם המשפטים המשתרעים על יותר מאשר פסוק אחד. ואילו בפרקנו ישנם כמה משפטים מורכבים שבהם משפט ראשי ומשועבדים לו משפטי זיקה ועוד נוסף יבואו בהם מאמרים מוסגרים. ויש שמבנה המשפט נעשה עי"כ בלתי שקוף. בגיליון של אשתקד עמדנו כאמור על פסוקים י"ג-ט"ז שהוא כולו משפט אחד. הפעם בתשובת ה' שוב מוצאים אנו משפט אחר המשתרע על ארבעה פסוקים: כ"א-כ"ג. הקושי מבחינה תחבירית בפסוקים אלה הוא: האם המילים "וימלא כבודי את כל הארץ" המשך מילות התשובה הן – כשם שאני חי וכשם שכבודי ממלא את כל הארץ כן – או שהמילים "חי אני" בלבד הן מילות השבועה. והמפרשים פירשוהו זה בכה וזה בכה. ואילו רש"י הביא את שני הפירושים, ולכן צדק בעל לבוש האורה בהוסיפו בהגהתו "ד"א" בין שניהם שהרי אין כל אפשרות לאחד שני פירושים אלה לאחד!
בשאלה א3 עמדנו על הבדל אופייני שבין רש"י לבין ראב"ע והרשב"ם.
מצינו הבדלים מסוג זה לא אחת:
עיין:
רש"י |
ראב"ע |
שמות ט' י'
ד"ה באדם ובבהמה: ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד שנאמר במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים, וכן שנויה במכילתא אצל ויקח שש מאות רכב בחור (שמות יד). |
שמות ט' ו'
ד"ה וימת כל מקנה: רובו. כי הנה כתוב שלח העז את מקנך. וככה תמצא בברד ואת כל עשב השדה. והעד מכת הארבה ואכל את יתר הפליטה. |
שמות ל"ב כ"ו
ד"ה כל בני לוי: (יומא סו) מכאן שכל השבט כשר |
שמות ל"ב כ"ו
ד"ה בני לוי: שהם ממשפחתו. |
שמות ל"ב כ"ז
ד"ה אחיו: מאמו והוא ישראל. |
שמות ל"ב כ"ז
ד"ה והרגו איש את אחיו: אפילו יהיה אחיו. ורבים פירשו האומר לאביו ולאמו על זה המעשה והוצרכו לפרש אביו ואמו אבי האם. ואין צורך כאשר אפרש במקומו. |
ויקרא כ"ו ח'
ד"ה ורדפו מכם: (ת"כ) מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם. |
ויקרא כ"ו ז'
ד"ה ואין מחריד: לא מחיה רעה ולא מאויב רק אתם תרדפו האויב ויפול לפניכם והתמה כי מתי מעט מכם ירדפו מתי מעט רב מהאויבים וכבר הודיעתיך בספר מאזני' כי עשרה ומאה ואלף ורבבה שהיא עשרת אלפים סך חשבון ומנהג המרבה לומר אחד לעשר כמו כי אתה 'כמונו עשר' אלפים ופה הוסיך כי המאה 'רדפום ממש' והנה כפל מנהג המרב' וכל אחד מהמא' ירדוף מאה וי"א כי בעבור התחברות האחדים יוסיף המספר וכן איכה ירדוף אחד אלף ואין צורך. |
ההבדל הוא בהתייחסות הרצינית של רש"י לכל מילה ומילה ולתשומת לב שהוא מפנה לה במלוא משמעותה – לעומת יחסו הפחות חמור שמתייחס הראב"ע למילים, והרואה בהם לעיתים ביטויי הגזמה, הכללה, דרך דיבור, ואינו מדייק בהם.
הבדל דומה לזה – אם כי לא לגבי משמעות המילים כי אם לגבי סדר המילים, מצינו בין רמב"ן ובין אבן כספי (ההולך בהרבה מפירושיו בעקבות הראב"ע) בשאלה ב. אין ספק שמנקודת ראות שלנו היום, לא נוכל להסכים לדברי אבן כספי ולראות בשינוי סדר המילים בפסוק דבר שבמקרה ודבר חסר משמעות; הן ידוע לנו עד כמה השינוי בסדר המילים הוא המבטא בשינוי המנגינה שבמשפט את כוונות האמור, את השינוי בחלוקת המשקל הניתן לכל אחד מעיקרי המשפט, ויש ששוני בסדר המילים ישנה את מובן המשפט יותר מאשר שוני במילים עצמן. ועיין לתשומת לב בשינוי סדר המילים:
גיליון נח תשט"ז שאלה א.
גיליון נח תשי"ז שאלה א.
והשווה את "כבד את אביך ואת אמך" שבעשרת הדברות לפסוק שבקדושים "איש אמו ואביו תיראו"!
ועיין גיליון מטות תשי"ז ודברי רש"י שם ל"ב ט"ז ד"ה נבנה למקננו פה.