הברכות

על פרקנו בכללו, בייחוד בשאלה למה היו כל ההבטחות גשמיות חומריות ולא הוזכרו כלל חיי העולם הבא כשכר האמיתי, עסק גיליוננו לפרשת בחוקותי בשנת תשי"ז.

על פירושי רש"י וראב"ע לפסוקים הראשונים עיין גם בגיליון תשי"ח וצרף את השאלות לגיליוננו.

לשאלה א, אי-ההקבלה בין הברכה והקללה, יש להשוות את שני משפטי התנאי הקודמים לברכה ולקללה, היינו את הפסוקים א' לי"ד ט"ו.

וכבר נראה כאן בפירוש שלא כמקרה הברכה מקרה הקללה, ושלא תבוא הקללה בעוברם על המצוות בלבד אלא במאסה בהם, ובבעטם בם, וכן אמר ספורנו:

ד"ה ואם בחוקותי תמאסו שלא בלבד תבטלום אבל תמאסו בהן.
ד"ה ואם את משפטי תגעל נפשכם: תגעל נפשכם כמי שמקיא בכוונה..

רעיון זה שאין העונש מקביל לשכר ולא יובא באותה תדירות ובאותה דחיפות כפי שתבוא הברכה, גלוהו חז"ל מרומז בכמה מקומות במקרא.

ועיין שמות כ' ו' רש"י ד"ה נוצר חסד.

וכן דברים י"א כ"ז-כ"ח. ועיין רש"י:

ד"ה את הברכה -על מנת אשר תשמעו.

עיין גיליון ראה תשי"ג שאלה ב.

גם שאלה ב' הולכת באותו כיוון ואף על פי שבמקומנו אין מילת התנאי הנאמרת בברכה ("אם") שונה ממילת התנאי הנאמרת בקללה ("אם לא") שלא כבדברים י"א (דלעיל) בכל זאת ניסו חז"ל  לפרש מילת "אם" שלא בהקבלה גמורה ל"אם לא".

והשווה שוב לדברים י"א כ"ז-כ"ח.

פסוק כ"ז:

"אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ"

פסוק כ"ח:

"וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ"

רש"י:

ד"ה את הברכה: על מנת אשר תשמעו.

(להבנת דברי רש"י עיין גמרא גטין ע"ד ע"א:

"דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר מעכשיו דמי").

רבנו בחיי:

"אם" הוא לשון מסופק ולא רצה להזכירו בעניין הטובה, אבל בפורענות הזכיר לשון מסופק. ולכך כתב בברכה "אשר תשמעו" – שהוא לשון ודאי.

העמק דבר:

משום שהקב"ה מסייע תחילה שנוכל לקיים את המצוות ואח"כ אם שומעים דבר ה' מוסיף שכר.

שאלה ד' קשה היא והנה התשובה:

הקושי הוא כאן (כמו בשני המקומות המובאים להלן) (בראשית ו' י"ח; שמות ו' ד') בידוע המילה "ברית" על ידי הכינוי "בריתי" כאילו מדובר על ברית ידועה מכבר ואין יודע לאיזו ברית ירמוז. ושוב קושי נוסף בדו-משמעות שבמילת "והקימותי" היכולה להתפרש ככריתת ברית (כך פירש ראב"ע וכן פירש רש"י בפרשת וארא) או כקיום ברית שנכרתה מכבר (וכן פירש ראב"ע בפרשת נח). ומכיוון שרש"י מחזיק בפירושו של והקימותי – והצבתי, וכרתי, על על כרחו ידובר כאן בברית שלא נכרתה עדיין אלא בברית חדשה שעתידה להכרת. ואלו הראב"ע המחזיק בפירושו של "והקימותי" = אקיים, יראה ב"בריתי" כאן ברית כרותה להם מאז בימי העבר.

שאלה ה; אף היא קשה ואלה הן הקושיות המיושבות בדברי הרלב"ג:

מבחינת הסגנון: קשה כיצד תבוא שלילת הגמול אחרי הבטחת השכר שאין שכר למעלה הימנו והוא נתינת משכנו בתוכנו, וכי זו עליה מן הקל אל הכבד, וכי יאמר אדם: הריני מבטיח לך שאהבך ואדבק בך בידידות אמת, ואתן לך כל טוב העולם ולא אזיקך? מבחינה עניינית: כל ההבטחה הזו של "לא תגעל נפשי אתכם כשיא הברכות מוזרה ביותר.
וכבר הקשה הרמב"ן:

ולא ידעתי מה הטעם בזה, שיאמר הקב"ה, כי בשמרנו כל המצוות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו, וכן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות, אמר (פסוק מ"ד)... לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם". ואמר הנביא בשעת קללה: "המאס מאסת את יהודה, אם בציון געלה נפשך"?

ושתי השאלות מתיישבות על פי דברי הרלב"ג.