המרגלים

יש להבדיל בפרקים י"ג-י"ד בין שתי שאלות נפרדות והן:

א) מה היה חטא המרגלים? ושאל שאלה זו במלוא החריפות הרמב"ן, בתחילת פרשת שלח:

...ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על מה שציוה אותם, ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו: "אפס כי עז העם והערים בצורות..." וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?!

ועסקנו בשאלה זו בפרוטרוט בגיליון תש"ו ועסק בשאלה זו הרמב"ן במקומות הבאים:

פרק י"ג פסוק כ"ז ד"ה וגם זבת חלב ודבש

פרק י"ג פסוק ל' ד"ה ויהס כלב

פרק י"ג פסוק ל"ב ד"ה וטעם ויוציאו את דבת הארץ

פרק י"ג פסוק ל"ב ד"ה ארץ אוכלת יושביה

ב) מה היה חטא העם? וכאן נפרדות הדעות בין חכמינו פרשנינו. יש הרואים בעצם שליחות המרגלים חטא. וזו דעת רש"י מדברי רבותינו. ויש הסוברים ששליחות המרגלים אין בה עדיין חטא.

בשאלה זו עסקנו בפרוטרוט בגיליונות שלח תשי"ד ובעיקר בשלח תשי"ז. שלכאורה לא היה בעצם שליחות המרגלים חטא (כדעת הרמב"ן), זו היא דעת "המספק" המובא בדברי הרלב"ג בשאלה הראשונה.

חלק גדול של גיליוננו הפעם מוקדש לא לשאלות המקיפות את העניין כולו כי אם בפירושי פסוקים בודדים. דברי רש"י לפרקנו אינם קלים, ונראה שבכמה מקומות דבריו סותרים אלו את אלו, עמדנו על כך בשאלה ה  3. מעניינים דברי בעל תרומת הדשן, בפירושו לרש"י "באורי מהרי"א":

ד, ד', "כלם אנשים" רש"י: לשון חשיבות, כשרים היו באותה שעה. מקשים: והלא פרש רש"י בתר הכי שמשה התפלל על יהושע שלא יהא ניסת בעצת המרגלים, אלמא בשעתו שנשתלחו הרגיש שרשעים היו?! ויש לומר בעל כרחך בתרי גווני נשתלחו כדמוכח מקרא: שתחילה "וישלח אותם ממדבר פארן על פי ד' כלם אנשים" ובסוף כתוב נמי אלה שמות האנשים אשר שלח משה – "ויקרא משה", "וישלח אותם משה"! אלמא ודאי כך היה העניין: בתחילה כשנבחרו כשרים היו וציווה להם משה שליחות על פי ה' לראות את הארץ כיצד היתה נוחה ליכבש. ונצנץ בהם יצר הרע וחזרו למשה למסור להם סימנים בארץ אם טובה אם רעה ואת העם החזק הוא אם רפה. והרגיש משה שכוונתם לרעה, דמה להם לחקור יותר ממה שנצטוו. ואחר כך כתב "וישלח אותם משה" כלומר שליחות בעניין אחר לחקור את הארץ מה היא ומה טיבה, ולפי ששמע משה לבקשתם נכתב על שמו כאילו הוא שלח לחקור את כל זאת...

ואולם ניתן לענות לשאלתו בדרך פשוטה יותר מבלי לפרש שמדובר בפרקנו בשתי שליחויות שונות.

לשאלה ב 2, שהיא קשה, תובא בזה תשובת בעל ספר הזכרון:

לא תקשי לך, היכי אפשר להו לידע מרחוק החזק הוא הרפה, שסימן אמר להם והוא מה שאמר "הבמחנים..." ולפום האי פרושא יתבאר למה נאמר הבמחנים בבית... ולא קתני "המחנים אם מבצרים" דהוה משמע על הערים עצמן ולא על יושביהן.