המן

פרק זה (ואפילו בחלקם פסוקים אלה) העסיקו אותנו גם בגיליונות תשי"ח, תשי"ט ותשכ"א. בגיליונות ההם עסקנו בעיקר בשאלה הגדולה של אי ההתאמות בפרקנו בין דברי ה' למשה לבין מסירת הדברים ע"י משה לעם. הפעם עסקנו בפסוקים בודדים ובדיוקי לשון של רש"י ובדרך פרשנותו של הראב"ע.

שאלה א אינה מכוונת ל"מתחילים" (ואף תלמידי בי"ס תיכון בכלל) אלא רק למבינים ולרוצים להתעמק בדברי רש"י ובמפרשים של רש"י (המורה בביה"ס לא ייטיב לעשות אם יתעכב דווקא על דברים סתומים, הקשים ביותר, מאותם שאף פרשניו הגדולים כמו הרא"ם והגר"א היו חלוקים בדעותיהם בהבנת דבריו. ולוואי שיבינו תלמידנו את המקומות הברורים ברש"י). החלפת ה"למען" למילה "כי" כל-כך לא היתה מובנת לרבים ממפרשיו עד שיש מי שכותב שטעות-סופר נפלה כאן ויש למחוק כל ד"ה למען אנסנו: כי אנסנו מן הספר. (וכן גם בחומשים הוצאת חורב-שוקן, ורבו החומשים שתחת ידי) ולגרוס רק את הד"ה הבא לאחריו למען אנסנו הילך בתורתי: אם יישמרו מצוותי. אולם מאחר שגם הרא"ם וגם הגור אריה היתה לפניהם גרסא זו: ד"ה למען אנסנו: כי אנסנו, הבאנוה. ומה גם שמצאנו בהוצאת רש"י לאברהם ברלינר, זכור לאברהם, שמצא גרסא זו בשני כתבי יד וגם בבעל יוסף דעת מכתב יד שהיה לפניו משנת נ"ג לאלף השישי. (וכן גם מצאתי בהוצאת "הביאור" חמש נתיבות השלום עם ביאור לתלמיד).

ההבחנה הזו של הרא"ם שאין "למען" יכול לבוא לאחר שלילה אלא רק לאחר חיוב, יש לשים לב אליה (אלא שהדחק בדברי הרא"ם הוא שאין כאן דיבור שלילי מפורש הקודם למלת למען, אלא יש לראות את השלילה כמרומזת בדברים "ולקטו דבר יום ביומו" המתפרשים לדעת הרא"ם שלא ילקטו היום לצורך מחר).

תפיסת הגר"א בנויה על כך שלא נוכל לפרש כאן "למען" בהוראה רגילה (של מילת תכלית) מפני שאין כאן פעולה אחת המציינת את האמצעי, פעולה שנייה המציינת את התכלית אלא השני כבר כלול בראשון.

(ועיין בעיה דומה לזו בגיליון נצבים תשי"א שאלה ג.)

אגב יצוין שבעל ספר הזיכרון מצא נוסחה ד"ה למען אנסנו: כי אנסנו ואמר עליה: "שלא ידעתי טעמה".

התשובות בגיליוננו הן השאלות בראב"ע ואף הן אינן קלות. דבריו (בשאלה ג 1 )

"כי כל המצוות והתורות הם אמת בלי כל ספק כמשמעם ויש להם סודות בדברי הנשמה"

מובנים יפה על רקע דבריו בהקדמתו לפירושו לתורה. (הקדמה זו נכתבה על ידו פעמיים, האחת מצויה בחומשים שלנו, והשניה הדומה לה בכללה אך שונה בפרטים מודפסת פעמים אחדות, פעם עם תרגום לגרמנית בהוצאת דוד רוזין: Reime und Gedichte des Abz Ibn Ezra 1887, 57

וכן לספר החשוב על ראב"ע: M. Fziedlandez: Essays on the Writings of Abz. Ibn Ezra  (כנספח לחלק הרביעי).

הראב"ע, כותב שם (בהקדמה המודפסת בחומשים שלנו בדרך הרביעית ובהקדמה הכתובה בספרים הנ"ל בדרך הראשונה) נגד הפרשנות האליגוריסטית של הנוצרים, המוציאים את הפסוקים הדנים במצוות ממשמעותם ומפרשים אותן בדרך הסוד בלבד. ואלה דבריו שם (בהקדמתו לפירוש הקצר) בפנותו נגד:

חכמי הערלים האומרים כי כל התורה חידות ומשלים / ככה כל הדברים / שהם ספר בראשית נאמרים / גם ככה כל המצוות והחוקים הישרים /

(ומביא כאן דוגמאות לפירושי הנוצרים המוציאים מצוות ממשמעותן ומפרשים אותן כסמלים לעניינים רוחניים או לספרי האונגלונים, ואח"כ ממשיך):

כל אלה דברי תוהו / הבל נדף ואין כמוהו / והאמת – לפרש כל מצוה ודבר (=החוקים והסיפורים) כאשר הם כתובים / אם הם אל הדעת קרובים / (אם אין סותרים השכל) גם נכון הוא להיות לדברים סודות. והם בעצמם אמת, גם חידות (=נכונים במשמעם וגם רומזים להוראה עמוקה יותר).

ובסגנון אחר יסביר עמדתו זאת ב"דרך השלישית" בהקדמתו המצויה בחומשים.

ראב"ע מתנגד אפוא לפירוש האליגוריסטי הדוחה מכל וכל את הפירוש כמשמעו, אבל מסכים הוא (לפעמים אף בחלק הסיפורי ועקרונית לחלק מהמצוות) לתפישה של שתי הוראות, זו הנראית לנו על פי משמעות הדברים, וזו העמוקה יותר המובנת רק ל"משכילים", כגון בדבריו על עץ הדעת יאמר:

ובעץ הדעת "סוד" (=פירוש אלגוריסטי) ינעם/ גם הדברים כמשמעם.

דבריו לשאלה ג 2 מכוונים נגד הקראים, וגם כאן ימצא המעיין את עמדתו של ראב"ע מפורטת בהקדמתו לפירוש התורה "והדרך השנית", ועיקר דבריו להגנת הצורך בתורה שבע"פ:

"בעבור שלא תמצא בתורה / מצווה אחת בכל צרכיה מבוארה".