איסור אכילת דם

בבוא המורה ללמד את איסור אכילת הדם יקרא עם תלמידיו תחילה את כל הפסוקים בתורה בהם חוזר ונשנה איסור זה:

ויקרא ג' ז'

ויקרא ז' כ"ו

ויקרא י"ז י"ד

דברים י"ב כ"ג

ורק אחרי קריאה והשוואה ועיון ברש"י לפסוקים אלה יעסוק בשאלות א וב. (ואולי יש להוסיף עליהם גם הפסוקים מבראשית ט' העוסקים באיסור אבר מן החי ודם מן החי.)

מצווה זו הנוהגת כדברי ספר החינוך:  

"בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות והעובר עליה ואכל כזית דם הנפש במזיד חייב כרת"

 – ראוי שנראה כמה חזרה התורה והדגישה אותה, והרבתה באזהרותיה ובחומרותיה. וראוי לנו שנחקור ונחפש בטעמיה ובסודותיה.

אמנם – בטרם גשת המורה לעיין בדעות השונות שנאמרו בטעם מצווה זו (שאלות ג, ד) – ראוי לו להסביר (גם אם נתן כבר הסבר זה בהזדמנויות אחרות) שטעמי המצוות וחקירתן לעולם אינה אלא חקירת דעותיהם הסובייקטיביות של חכמים ומפרשים (ואף אם גדולי עולם הם) ולעולם אין טעמיהן יוצאים מגדר השערות בלבד ובין אם נקבלם ובין אם נדחם לעולם אין להוציא מזה שום מסקנה לגבי המצווה עצמה, שהיא מצוות התורה "הנוהגת בכל מקום ובכל זמן" – בין אם עלה בידינו למצוא טעם הערב לחכנו, בין אם לא מצאנוהו. ורק מתוך גישה זו יש לעבור עכשיו אל טעמיהם של הרמב"ם והרמב"ן לאיסור אכילת דם.

הטעם הניתן בזה מתוך מורה נבוכים מתאים לדרכו של הרמב"ם בכמה טעמי מצוות במקומות אחרים, וכדאי להשוות דבריו כאן לדבריו בהמשך הפרק (מורה נבוכים ג' מ"ו), על הפסוק ויקרא י"ט כ"ו הקרוב לענייננו:

"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם"

ואלה דבריו שם:

וצוה לשפוך דם כל בהמה שתשחט אף על פי שאינה קרבן, אמר: "על הארץ תשפכנו כמים", אחר כך הזהיר מלהתקבץ סביבו ולאכול שם אמר "ולא תאכלו על הדם" וכאשר התמיד מרים ונמשכו אחרי המפורסם אשר גדלו עליו ולהתחבר אל השדים באכלם הדם צוה יתעלה שלא יאכלו בשר תאוה במדבר כלל...

(ועין גיליון אחרי מות-קדושים תש"ה).

ואולם אופיו "הזמני" של טעם מצוות מסוג זה בולט כאן עד למאד וכבר התקוממו רבים וכן שלמים נגד טעם זה.

ומעתה יובנו לנו יפה דברי הרמב"ן המתקומם נגד סוג זה של הסבר מצווה בויקרא א' ט' ד"ה "ניחוח הוא", מן "והנה בכתוב הזה טעם הקרבנות" בחריפות גדולה, ובמקומות אחרים במתינות. שני מקורות אלה ברמב"ן נגד הרמב"ם יש לקרוא ולצרף יחד ולהבין מה הם נימוקיו נגד הרמב"ם. (שאלה ב5).

(לשאלה א3 והדגשת הרמב"ן שהיתר אכילת בשר ניתן רק לנח כדאי למתעניין לקרוא את דברי הרב קוק בשאלה זו – הרואה בתורה מגמה צמחונית – בספרו "טללי אורות – השקפה על טעמי המצוות". ונדפסו דבריו בגיליון ראה תש"ה. אלא שאינם מעניין פרשתנו.)

מסוג אחר לגמרי הם טעמי האברבנאל (שאלה ד). מסכם את דרכו של אברבנאל בחקירת טעמי המצוות פרופ' היינמן בספרו "טעמי המצוות בספרות ישראל", עמ' 123.

ודעת אברבנאל:

"המצוות רובם ככולן מדברות אלינו בשפה אחת: בלשון הרמז. בלשון זו הם מזכירים לנו את רזי העולם את יסודות הוייתנו האנושית והיהודית..."

עד כאן דברי היינמן (ועין שם הלאה).

ואם יש לפעמים דווקא בגישה זו למצווה כדי לחמם את לב עושיה בעשייתה ולהגדיל ולהעמיק את כוונת העושה אותה בשעת עשייה – הנה שכרה של דרך פרשנית זו גדולה – למרות כל טענות ביקורתיות מדעיות שיש לטעון נגדה.