נזיקין

גיליוננו זה עוסק בשניים מאבות הנזיקין: במבעה ובהבער.
(בבא קמא פרק א' משנה א':

"ארבעה אבות נזיקין: השור והבור המבעה וההבער").

המילה "מבעה" תרגומה הארמי של "בער" שבפסוקנו, וכן הוא בתרגום השומרוני של התורה. ועיין בתרגום יונתן לבמדבר כ"ב ד' "כלחך השור" – "היכמא דמבעי תורא".

המשנה מפרשת את פסוק ד' שמדובר בנזק הבא ע"י הבהמה בשני אופנים: שדרסה הבהמה ברגליה (רגל) – או שהשחיתה ע"י אכילה (שן).

להבנת שאלה א עוד יש להסביר לתלמידים שהתורה מבחינה בין נזק העלול להיגרם באופן בלתי צפוי מראש (והוא נזקי קרן, שהרי אין כל בהמה "נורמלית" נוגחת בפראות את כל המזדמן בדרכה) ובין נזק העלול להיגרם בדרך הטבע, ואשר על בעל הבהמה להניח מראש שייגרם ע"י בהמתו – אם לא תישמר בהמתו שמירה מעולה. ובזה הפתרון ל-א1.

ב-ג עומדת לפנינו שאלה אשר יסודה באי בהירות תחבירית. כינוי בפסוק שיש בו שני שמות עצם במין ובמספר שווה (על פי הרוב יקרה הדבר כשהנושא והמושא שניהם ממין ומספר אחד) יכול להיות מוסב לאחד משניהם. ברוב המקרים תוכרע השאלה ע"י ההקשר. אך יש מקומות בהם מאפשר ההקשר את שתי התפיסות.

            עיין גיליון ויגש תשי"ח.

            עיין גיליון לך לך תשי"ז.

וכן עיין בפרשתנו: כ"א ל' "ונתן פדיון נפשו" (של מזיק או של ניזוק?), ועיין רש"י שם;

וכן עיין כ"ב א' "אין לו דמים", ועיין ברש"י ובראב"ע.

וכן – (וזה הפסוק הדומה ביותר לפסוקנו מבחינה זו): כ"א ל"ד "והמת יהיה לו" (למי? למזיק או לניזוק?)