הגביע באמתחת בנימין

בהתנכרות יוסף אל אחיו, בהעלילו עליהם עלילת מרגלים ובייחוד בעלילת הגביע – דהיינו בטעם התנהגות יוסף כולה עם אחיו מיום בואם בפעם הראשונה מצרימה עד התוועדותו אליהם, עסקנו בגיליונות מקץ  תש"ה (שאלה א), תש"ז (שאלה א) ותשי"ד (שאלה ב).

הפעם עוסקים אנו בפסוק אחד בלבד בתשובת האיש אשר על הבית לדברי האחים המואשמים בגנבה והמצטדקים בכל חום ההתנגדות של מי שיודע שהוא החף מפשע.

רבים ושונים הם המפרשים המשתדלים ליישב את שני חלקי פסוק ה' אשר סופו נראה מתנגד לראשו. יש מן הפרשנים הרוצים להתחמק מלפתור את הסתירה שבין שני חלקי הפסוק באמרם שאין ה"כן הוא" מוסב לדברי האחים – לא לחציים הראשון שבו הם מוכנים לעונש מיתה לגנב, ולא לחציים השני אשר בו הם מציעים עונש עבדות לכולם. כן עושה למשל ר' וולף היידנהיים:

כן הוא: כמו "כן בנות צלפחד דוברות", "כנים אנחנו", וכל מי שמעשיו מיושרים נקרא "איש כן" וזה שהשיב להם השליח: גם עתה אחרי דבריכם שפסקתם על עצמכם כפי שורת הדין, מכל מקום יודע אני באדוני כי כן הוא, ולמה תנהג עמכם בדינא דמלכותא, כי אם על פי היושר, ואחרי שלא נתברר שחברי גנבים כלכם, לכן מובטחני בו שיאמר הדא לכם "אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים" ומקרא קצר הוא.

אחרים מנסים ליישב את הסתירה על ידי שרוצים לפרש "כדבריכם כן הוא" לא כמסכים עם כל דבריהם, כי אם עם פרט אחד, כך אומר אבן כספי:

אין מדרך ההגיון שיהיה אמרו "כדבריכם" כולל אלא הוא סתמי ורומז למה שאמר "לעבדים" ואין לשאול איך ענה זאת בלתי מצות יוסף לו, כי אולי כן צוהו יוסף ואם לא נכתב.

בדרך אחרת הלכו רש"י ורמב"ן. ושניהם מסתמכים על מדרש חז"ל. דברי הרמב"ן כאן, טענותיו של רש"י ושני פירושיו קשים להבנה, ונעיר אי אלו הערות שיעזרו להבנתם:

לפי רש"י מקבלים כולם עליהם את הדין אשר לפיו סיעה שאחד ממנה נתפש בגניבה – האחריות על כולם. ואשר על בית יוסף אף הוא סבור שכך הדין להלכה ואילו למעשה ינהג אתם לפנים משורת הדין.

לפי הרמב"ן אין האחים מכירים בדין האחריות המשותפת ולכן מבדילים הם בעונש הגנב (מוות) ובעונש האחרים "וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים" וגם הפקיד – לפי פירושו הראשון של הרמב"ן – מסכים שאין עונש כולם שווה – מפני שהם טוענים שלא ידעו.

ואילו לפי פירושו השני של הרמב"ן אין כל הוראה מצד הפקיד בעקרון להלכה, אלא הודעה מצדו שכן יהיה למעשה.

לשאלה א8 נביא את הערת מ"צ אייזנשטט בהוצאתו החדשה של הרמב"ן:[*]

המדרש נתכון לפירושו של הרמב"ן שבאמת נראה בעיני הפקיד, כי כלם נוסדו יחד וחייבים כלם, בניגוד לדעת האחים, שהרי הפקיד התוכח אתם.
ואילו רש"י סובר שהשבטים היו הראשונים שהודו בדבר, שאם תמצא הגניבה ביד אחד מהם – כלם יהיו חייבים. ולפי דעת המדרש היתה זו רק דעת אשר על הבית והוא שהביא את המשל בניגוד לסברה הקודמת של האחים.

דברי בעל העקדה (שאלה ב) פותרים את שאלתנו ע"י שאינו מסב את "כדבריכם כן הוא" לפסוק שלפניו אלא לפסוק שלפני פניו. ודרך זו מצינו בתורה לא אחת (=כלומר: שאין מילת כן רומזת אל מה שלפנים אלא אל שלפני פניה). ועיין, דרך משל, דברים י"ב ד' רש"י ד"ה "לא תעשה כן" , ועיין בגיליון תשי"ד שאלה ג.

------------------------------------------------------------------------------------

[*] מ"פירוש הרמב"ן על התורה", ניו-יורק תשכ"ב.