גיליוננו עוסק בקרבן אשם. בפרשתנו מדובר רק בשלושה סוגי אשם והם: אשם מעילות, אשם תלוי ואשם גזלות. הימצאות הפתיחה "וידבר ה' אל משה לאמור" או העדרה מוכיחים על מידת הקשר ההדוק שבין הפרשות, על מידת היות הקרבנות הנידונים בפסקאות דומים מבחינת מה זה לזה או שונים זה מזה. והשווה לעניין זה גיליון צו תשי"א שאלה א. המשותף לשתי הפסקאות הראשונות (י"ד-ט"ז, י"ז-י"ט) – אשר אין פסוק הפתיחה "וידבר ה'..." מפסיק ביניהן הוא שהן מדברות באשם המובא על השגגה, מה שאין כן אשם גזלות. יש להבהיר ללומדים שלדעת התורה כל שגגה – עבירה היא. אין העדר הכוונה הרעה, הזדונית, בלבד, כבר פוטרת את השוגג מכל אשמה, מכל אחריות. לא די בהעדר "הכונה הרעה" נדרשת מאתנו "כונה טובה" בכל מעשינו. כל אי תשומת לב, כל שכחה, כל חסר זהירות חטאים הם. והאדם ששגג זקוק לכפרה. כן הוא ביחסים שבין אדם לחברו וכן הוא ביחסים שבין אדם לקונו.

התחלת הפסקה ב"אם" או "כי" מורה אף היא על סיווגם ויחסם ההדדי של הקרבנות הנדונים באותן פסקאות. והשווה לזה:

פרק א: 

פסוק ב:        

"אָדָם כִּי יַקְרִיב"

פסוק ג:         

"אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ"

פסוק י:         

"וְאִם מִן הַצֹּאן"

פסוק יד:      

"וְאִם מִן הָעוֹף"

וכן פרק ד:  

פסוק ב:        

"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא"

פסוק ג:         

"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא"

פסוק יג:        

"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ"

פסוק כב:     

"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא"

פסוק כז:       

"וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא"

(והשוה גם בפרשת משפטים

     שמות כ"א:   

פסוק ב:        

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"

פסוק ג:         

"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא"

פסוק ד:        

"אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה"

פסוק ה:        

"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד"

וכן שמות כב:    

פסוק ו:         

"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים...
אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב"

פסוק ז:         

"אִם לֹא יִמָּצֵא"

פסוק ט:        

"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר..."

פסוק יא:       

"וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב"

פסוק יב:       

"אִם טָרֹף יִטָּרֵף".)

ואילו הפתיחה של אשם תלוי

"וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא"

בלתי רגילה היא וזקוקה להסבר מיוחד.

שאלה ב עוסקת בהבדל – הדק – שבין חטאת לאשם ואין שאלה זו קלה. שני הפרשנים שהבאנו מבקשים באופנים שונים מאד זה מזה למצוא הבדל משמעותי. קשה במיוחד למצוא את המכנה המשותף לכל מיני האשם.

בתשובה לשאלה ה1 יושם לב לדברי ר' עקיבא בספרא לפסוק כ"א (שהביאם גם רש"י):

ר' עקיבא אומר: מה ת"ל (ה' כ"א) "למעול מעל בה'?" לפי שהמלוה והלוה והנושא והנותן אינו מלוה ואינו לוה ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים, לפיכך בזמן שהוא מכחיש, מכחיש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חברו ואינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם – בזמן שהוא מכחיש – מכחיש בשלישי שביניהם.

לשאלה ה2 יעויין בפרק ה' פסוק ט"ו וברש"י שם.

בעצם המילה המוזרה "בערכך" עסקנו בגיליון בהר-בחקותי תשכ"ו שאלה ב.

ויש להסב תשומת לב הלומדים לכך שאין פירוש "ערכך" במקומנו כפירושה בויקרא כ"ו.

וכדברי הרא"ם לרש"י פסוק ט"ו בפרקנו:

בערכך כסף שקלים "שיהא שוה שתי סלעים"; הודיענו (רש"י) בזה שפירוש "בערכך" פה (בויקרא ה') הוא שויון ולא הערכה שאינו נופל פה לשון הערכה ושומא אלא שויון (=שווי) והכ"ף נוספת לדעת המדקדקים, ואע"פ שפרשו קצתם שהיא כ"ף הנוכח, הנה במלת "ערכך" הכתובה בפרשה הזאת על כרחם שיפרשו בו כי הכ"ף נוסף, מפני שאין כאן נושא שיפל בו כ"ף הנוכח כמו בפרשת בחוקותי.