הפיכת סדום

העונש העתיד לבוא על סדום לא נאמר בצורה של גזר דין אלא בצורת התראה: ארדה נא ואראה... ועדיין יש שהות לתקן, לחזור בתשובה. רעיון זה של "החפץ אחפץ במות הרשע, הלא בשובו מדרכיו וחיה" (יחזקאל י"ח, כג) – ראו אותו חז"ל לא רק במקומות שבו הוא נאמר במפורש אלא גם במקומות שאפשר למצוא לו רמז.

כבר בשאלה "אי הבל אחיך" לקין ראו בו מתן אפשרות להתוודות.

רש"י, ד', ט:

ד"ה אי הבל אחיך... אולי ישוב ויאמר אני הרגתיו.

לדור המבול ניתנה שהות של מאה ועשרים שנה, עם התראה ברורה ע"י בניין התיבה שהיה עסוק בו נח לעיניהם:

פרק ו', יד:

"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת"

תנחומא:

בוא וראה למה אמר הקב"ה לנח שיעשה תיבה? כדי שיראו אותו יושב ועוסק בה ויעשו תשובה. וכי לא יכול היה הקב"ה להצילן בדברו או להעלותן לשמים באמונתו, שאמר לו: עשה לך תיבת עצי גפר"? למה כך? אלא אמר הקב"ה: מתוך שאני אומר לו "עשה לך תיבת עצי גפר" והוא עומד ועוסק בה וכורת ארזים, הם מתכנסין אצלו ואומרים לו: "נח! מה אתה עושה?" והוא אומר: "תיבה! שאמר לי הקב"ה שמביא מבול לעולם" ומתוך כך שומעין ועושים תשובה. כך היה הקב"ה מחשב... ולא היו משגיחין עליו.

נוסח אחר:

עמד נח ונטע ארזים והיו אומרים לו: "ארזים אלה למה"? אמר להם: "הקב"ה מבקש להביא מבול ואמר לי לעשות תיבה כדי שאמלט אני וביתי". והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו. והיה משקה אותן ארזים והם גדלים והיו אומרים לו: "מה אתה עושה?" ומשיב להם כעניין הזה. והיו מלעיגים עליו. לסוף ימיו קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו: "מה אתה עושה?" ואומר להם כך, והיה מתרה בהם. כיוון שלא עשו תשובה...

בצורה חריפה עוד יותר, בראיית מתן אפשרות לתשובה אפילו ברגע אחרון ממש מפרשים חז"ל את אי ההתאמה בין פסוקים ז', יב לבין ז' יז.

רש"י, י"ב:

ד"ה ויהי הגשם על הארץ: ולהלן הוא אומר (ז', יז) "ויהי המבול" – אלא כשהורידן – הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, כשלא חזרו היו למבול.

ומעניין שבעל משך חכמה ראה רעיון זה גם במקום שלא מצאוהו חז"ל שמתוך שאמרו המלאכים "וישלחנו ה' לשחתה" (י"ט, יג) הבין נח-

"כי עדיין תשובה מועיל, כי לזה שלח אותם השי"ת, לכן "ויצא לוט וידבר אל חתניו" כי דיבר להם שיעוררו את בני העיר לשוב מדרכם הרעה, כי אם לא ישובו כלה ונחרצה. ויאמר "קומו צאו מן המקום כי משחת ה' את העיר" ועדיין הגזר דין יכול להתקרע (כמו שמצינו בנינוה) ולכן ע"י יציאתכם מן העיר יתעוררו אנשי העיר לתשובה, וכמו שאמרו במדרש על בניין נח את התיבה, שזה גופא היה התראה לתשובה".

לשאלה ב2 עיינו בגיליון כי-תצא משנת תשכ"ב, שאלה ב.

לשאלה ג. רשעת סדום – המוזכרת לראשונה בביטוי כללי בפרק י"ג ומוצגת לפנינו בפרק י"ט ומדובר בה בפירוט ביחזקאל ט"ז מט – נ מתוארת בפי חכמינו באגדות רבות ושונות בפרוטרוט רב. שניים מהם הובאו בגיליוננו (ג', 1-2) - המעוניין ימצא חומר רב  (אם כי גם זה רק חלק קטן מאוצר מדרשנו) בספר האגדה לביאליק, כרך ראשון, ספר ראשון. רוב האגדות מבליטות את המיוחד שברשעת סדום בכך, שהרשעות היא חוקית, דהיינו שאינה רשעות של בודדים רבים בתוך העיר העושים מעשים בלתי חוקיים, כלומר אינה רשעות של עיר שרבו בה פושעים ועוברי חוק. גם אינה עיר שרשעותה רשעות ספונטנית של הציבור כולו, של ציבור המתפרץ ומפריע ופורק עול אלא שזו רשעות הנעשית על פי החוק, בקביעות ובסדר – רשעות שהמשטר מחייב אותה. קו זה שברשעותה של סדום מובלט ביותר באגדה הבאה מתוך פרקי דרבי אליעזר (בגירסאות שונות במקצת גם במדרשים אחריהם).

פרקי דרבי אליעזר כ"ה:

הכריזו בסדום ואמרו: "כל מי שהוא מחזיק ידי עני ואביון וגר בפת לחם, ישרף באש!" פלוטית בתו של לוט הייתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקדק ברחוב העיר ועגמה נפשה עליו. מה הייתה עושה? בכל יום כשהייתה יוצאת לשאוב מים, הייתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה וכלכלה אותו עני. אמרו אנשי סדום: "מאין הוא חי?" עד שידעו הדבר והוציאו אותה להישרף. אמרה: "אלוהי עולם! עשה משפטי ודיני מאנשי סדום, ועלתה זעקתה לפני כסא הכבוד. אמר הקב"ה: "ארדה ואראה הכצעקתה הבאה אלי" – אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפוך יסודותיה שלה למעלה ופניה למטה.

ועיין רש"י:

ד"ה הכצעקתה: של מדינה. הבאה אלי עשו:... ורבותינו דרשו הכצעקתה צעקת ריבה אחת שהרגו מיתה משונה על שנתנה מזון לעני...