דור הפלגה

גיליוננו הוא המשכו של גיליון נח תשכ"ז. הגיליון ההוא עסק בעיקר בשאלה: מה היה חטאם של בוני המגדל, אשר כפי שנראה מפשוטו של מקרא – לא נתפרש.

וכן אמרו במדרש בראשית רבה ל"ח:

ר' לעזר אומר: "ודברים אחדים" – מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש.

(לפי הפירוש לבראשית רבה המיוחס לרש"י:

"דברים אחדים" – סגורים, וכן תרגם אונקלוס בראשית י"ט י' "ואת הדלת סגרו" – וית דשא אחדו).

הפעם עוסק גיליוננו בתחילתו בשאלה: מי היו בוני המגדל? לפי דעת רוב פרשנינו אלה הם בני אדם כולם, האנושות, זו שקמה ונהיתה שוב אחרי חורבן המבול, וגם אנושות שנייה זו – כך מראה לנו פרקנו – סטתה מן הדרך, לא מלאה את יעודה.
בובר, מראה לנו את הקשר שבין פרקנו לכל הפרקים הקודמים לו בספר בראשית ולפרקים הבאים אחריו בפרשת לך לך. נביא קטע מדבריו במאמרו "בחירת ישראל":*

בראשית הופקד האדם שיהא מושל בשם אלוקים בארץ ובכל נפש חיה ולאות מלוי ידו נטבע במטבע של מעלה: מתנת הצלם (בראשית ג' כ"ז) והפקדת כח הנציבות כרוכות זו בזו. רצונו של א-לוהים למשול בארץ ביד האדם – דבר זה הספור השני של מעשה היצירה אומרו, כשהוא משים את קריאת השמות ההולמים את כל חי, שמות המהווים את הויתם ומעמידים את גבולם, לא בפי א-לוהים, אלא בפי האדם (ב' י"ט-כ'). אבל האדם ממרה ובוגד, על כן מודח הוא מכסא נציבותו, אלא שאין משרתו ניטלת מידו; דרך העמל שהוא נשלח בו (ג' י,ז) נראה שלא בא אלא להביאו לידי כך, שילמד את מעשה הקיום.
והנה חוטאים בני אדם הגולים (=מגן העדן) גם לתביעה השנית, להתהלך בשלום זה עם זה. הדבר מתחיל ברצח אח, לאחר מכן "מלאה הארץ חמס" (בראשית ו' י"א), המבול עולה ומציף את הדור ההוא, מן הנותרים תצא אנושות חדשה; אבל חדשה שכולת כישנה. אמת, בני אדם מתקבצים יחד, אבל כל זה לשם מרי ומרידה בא-לוהים שהפקיד בידם את המשרה למשול כאן תחתיו. חפצם ברור: לא שרות של נציב כאן בארץ, אלא רצונם לכבוש לעצמם ישיבה בשמים בכח הכישוף, (שהרי זה ה"שם" האמור בי"א ד') למשול בכפה, אחדות אוון זו שבידם נשברת; המשפחה האחת נפלגת לאומות, המדברות לשונות הרבה ונפוצות על פני הארץ. מעתה אין עמידה לה לאנושות כפי שעלתה במחשבה תחילה (=במחשבתו של הבורא) תולדות האנושות – תחילתן – רצח אח, ותולדות האומות – תחילתן בנין המגדל; מעתה אין האנושות אם תבוא לעולם יכולה להתחבר עוד אנשים אנשים, אלא עמים עמים. גם עתה לא הופקעה המשכה מיד האדם; אבל מעתה לא יוכל לקיימה כראוי אלא אם כן יתחברו העמים לאנושות אחת, בלא להפר את ההבדלה, שאינה בטלה. מעתה זו האנושות שעליה לקיים את מלכותו של האלוקים בארץ ביד נציבות אנושית. איזו דרך יבוא לעולם חידוש זה? על עם אחד להתהלך קבל עמי העולם במישרים, כמצוות אלוקיו עליו...               

(עיין שם כל המאמר)

ואולם לא כל המפרשים סוברים שהמדובר באנושות כולה. יש המצמצמים את תמונת בוני המגדל לחלק מן העמים הקיימים אז. דעה מיוחדת יש לרנה"ו אשר בגלל אריכות דבריו לא הבאנוה בגיליון. לדעתו נפלגו כל יושבי הארץ בתחילת ימי פלג ולא באונס – אלא ברצונם לפי מצוות אביהם נח, שיעצם לפי מצוות ה', שילך כל אחד לארצו (בשירת האזינו: יצב גבולות עמים...).

בני יפת הלכו מצפון אשור ובני חם לדרום. ובני שם לקחו להם הקרוב לאררט; עילם ואשור וארם ובבל.

ובנסעם בדרך כל אחד לארצו עברו את שנער, והלכו כלם במצוות אביהם שהיתה עצת ה'.

ולראיה הוא מביא את הנאמר בתהלים מ"ד ב'-ד', כי ירושה ראשונה לעמי הארצות אחרי המבול לא היתה ע"י כיבוש, לא בחרבם, כי 'ימינך וזרועך' חלקה לכל גוי את ארצו. והיה בלכתם כלם לארצותיהם 'מצאו בקעה', ו'המוצאים' האלה נפרדו ממשפחותיהם ומרדו בהם ולא רצו עוד להצטרף אליהם וללכת למקומם הנועד להם.

"וימצאו בקעה" – כמו (במדבר ט"ו ל"ב) "וימצאו איש מקושש עצים" – המוצאים, לא כל ישראל כלם שנזכרו לפני זה (שם ל"ב) "ויהיו בני ישראל במדבר"; וכן כאן "וימצאו בקעה" – לא כל הנוסעים, ואינו שב אל "ויהי בנסעם מקדם" שנזכרו לפניו, כי המשפחות כלם נסעו והלכו עם ראשיהם לארץ ירושתם. אבל אלה המורדים והפושעים רצו לפרוק עול מלכות שמים שלמדו מאבותיהם ועול ראשי משפחותיהם והתישבו בבקעה ההיא.

לכן נקראים הם, המתישבים בבקעה ההיא, "עם".

רנה"ו, פסוק ז':

ד"ה הן עם אחד: יראה שיש הבדל בין "גוי" ובין "עם", כי "גוי" יאמר על בני איש אחד... וכן (י"ב) "ואעשך לגוי גדול", ועם נקרא קבוץ בני אדם רבים אע"פ שהן ממשפחות חלוקות, כמו (דברים כ' א') "וראית סוס ורכב עם רב" וכן בכל מקום, ולכן כאן "עם" שהיו מקובצים מאישי משפחות האדמה.

קרובה לדעה זו – אך לא זהה עמה – היא דעת בעל רכסים לבקעה.

אולם שאלה א עוסקת לא רק בקביעת זהותם של בוני המגדל אלא ובעיקר ביחס שבין פרק י' לפרק י"א. ולכן על הלומד לעיין יפה בפרק י'.

להבנת דברי אבן כספי בשאלה ד נביא את דבריו מספרו "טירת כסף"** שהוא מעין מבוא לפירושו לתורה:

אבל בענין מה שכתוב (במדבר כ"ב כ"ב) "ויחר אף ה' כי הולך הוא", אחר מה שקדם לו "קום לך אתם" הנה כמה תשובות לזה, ולא אזכור כי אם אחת ובקצור גם כן...
שהדבור במלותיו אפשר שישתנה ענינו אל הפך לפי הוראותיו ולפי המדבר, כמו שיש רבים מזה המין בספרי המקרא, כאמרו על דרך משל (שמואל א' י"א י"ב) "מי האומר שאול ימלוך עלינו" ולכן אומרים "מפי סופרים ולא מפי ספרים". ולזה אפשר שה' אמר לבלעם בדרך כעס "קום לך אתם" והוא לסכלותו, כי חזיוניו היו במחיצות עבות, לא הבין צורת המאמר ולכן הלך...

ואולם בניגוד גמור לרש"י לא פירש אבן כספי את פסוקנו על דרך זו.

------------------------------------------------------------------------------------

*   מתוך ספרו "דרכו של מקרא", עמוד 93.

** פירושו לתורה הנקרא "משנה כסף" מתחלק לשני חלקים: הראשון הדן בבעיות כלליות נקרא "טירת כסף" או "ספר הסוד", והשני המפרש לפי סדר הפסוקים – "מצרף לכסף".