ברכת יעקב לאפרים ולמנשה

במרכז גיליוננו עומדים שני הפסוקים ט"ו-ט"ז, אשר יש בהם הן קושי תחבירי, הן קושי ענייני (ג1).
הקושי התחבירי: חסר הנשוא בפסוק ט"ו. וקושי זה מנסה ספורנו להתגבר עליו בהפכו מילת "האלוקים" הכפולה בפסוק ט"ו מנושא המשפט למילת פניה. (ג2) ובהוסיפו נשוא "צוה" ובהפכו את "המלאך הגואל" לנושא של מאמר נטפל ("צוה שהמלאך הגואל יברך").

בדומה לזה מנסה ר' שלמה דובנא, (בעל "הבאור" לחומש בראשית) ליישב את הקושי התחבירי:

נראה לי שהוא מקרא קצר, ושעורו בתשלומו כך הוא: "האלוקים אשר התהלכו... עד היום הזה, ישלח את המלאך הגואל אותי מכל רע שיברך את הנערים".

ואולי קשה מן הקושי התחבירי הוא הקושי הענייני, והוא: יראה שפונה יעקב בתפילתו אל המלאך תחת אשר יתפלל אל ה' ית'. ורבים מפרשנינו הקשו קושיה זו, ובדרך משל נביא את הפרשן מן המאה ה-14 הקדוש אנשלמה אשתרוק מברצלונה:

הקשה המקשה: איך ייחס יעקב הממשלה והיכולת למלאך או לשומר אמצעי?

נוסף לתשובות הניתנות בשאלות ג ו-ה נביא בזה עוד מדברי פרשנים אחרים:

רד"ק:   

ואמר אחר כן המלאך, לפי שמעשה הא-ל הוא על ידי אמצעים והמלאכים הם שלוחים מהא-ל לעבדיו לשומרם ולהיטיב מעשיהם, כמו שאמר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם", לפיכך אמר "הגואל אותי מכל רע" כי שלחו לי לגאלי מכל רע ולברכני... וכן ראינו ששלחו לו בדבר לבן, בדבר עשו, ובדבר שכם.

לתפיסת המושג "מלאך" בתורה עיין גם גיליון וירא תשכ"א ב2 (דברי בעל גור אריה).

וכן מעניינים בקשר זה דברי בעל "הרכסים לבקעה", לבראשית כ"ד ז':     

ד"ה ישלח מלאכו: כן מנהג לשון הכתוב בהצלחת דרך לומר, שהולך מלאך בפני בעל הדרך.

ועיין דבריו בפרוטרוט בפרשת כי תשא תשי"ט לשמות כ"ג ג' ד"ה שולח מלאך לפניך.

וכן נביא בזה גם את דברי שד"ל לשאלתנו:

ובאמרו "המלאך" כבר הודיע שאינו פועל ברצון עצמו, אלא ברצון שולחו והנה אינו מתפלל אל המלאך אלא כאומר: יהי רצון מלפני הא-ל לשלוח מלאכו לברך את הנערים וכל זה רמז רש"י בקצר לשונו... ואני מתחילה הייתי מפרש: האלוקים אשר מלאכו הוא הגואל אותי מכל רע... והוא כמו (בראשית ל"א ל"ב) עם אשר תמצא את אלוקיך אשר תמצא עמו; ור' עובדיה ספורנו פירשו דרך קריאה: אתה האלוקים שאתה הוא שהתהלכו... אתה הרועה אותי... אתה הואל נא שהמלאך יברך... וזה פירוש נחמד ונעים, ועדיין קשה לי, מה צריך שיהיה המלאך המברך, ולמה לא שאל שיברכם הא-ל? וספורנו תירץ "אם אינם ראויים..." וזה הבל, כי כל ישראל מאז מקדם אומרים זה לזה "יברך ה'" וכל ישראל מבקשים מהא-ל שיברכם ומעולם לא מצאנו הברכה מיוחסת למלאך, ואדוני אבי ז"ל היה דבר זה קשה בעיניו עד מאד והוא נדחק לפרש, שיהיה המלאך לא המברך אלא המקבל הברכה ואמר כי יעקב כנה את יוסף בכנוי "המלאך הגואל אותי..." ושעור הכתובים כך הוא: האלוקים אשר... הוא יברך את המלאך הזה (יוסף) עם הנערים.

לשאלה ב, שים לב לדברי בעל כלי יקר:

לא רצה לכלול עצמו עמהם ולומר "האלוקים אשר התהלכו אני ואבותי לפניו, כי לא רצה להחזיק את עצמו לצדיק גמור, ומי שאינו צדיק גמור אין לומר "לפניו", כי אם "עמו" שצריך סעד לתומכו כמו נח, שנאמר בו "את האלוקים התהלך נח".