נשי עשו

שני פסוקים אלה שבהם עוסק גיליוננו מפתיעים מבחינת מקומם, סמיכותם למעשה אבימלך לגרר אשר אין לה שום קשר איתם, ומפתיעים גם כן בדיוקם הביוגרפי של עשו, לא מצינו באברהם ולא ביעקב ולא בבני יעקב שיספר לנו הכתוב את גילם בשעה שנשאו אישה, ומצינו בהודעה זו בתורה רק אצל יצחק ועשו. מכאן המקום למדרשי חז"ל על גילו של עשו ועל דמיון זה שבינו לבין אביו.

הציור בצבעים קודרים שמציירים המדרשים את עשו אינו בנוי רק על משמעותו הסמלית (עשו = אדום = מלכות רומי הרשעה) אלא גם על רמזי פסוקים – (שאלה א3. ועיין לזה פסוק כ"ה כ"ז ורש"י שם) הרמז הוא בחוסר ההקבלה בין שני חלקי הפסוק.

ואולם כאמור: המדרשים אינם עוסקים רק בעשו האיש, בן יצחק אחי יעקב, אלא (רק או גם) בעשו הסמל לרומי לאומות העולם, אח"כ אדום (א 4).

לשאלה ב. בדברי ר' אברהם בן הרמב"ם יש להבליט את דעתו, כי עצם לקיחת עשו שתי נשים בניגוד לאביו (בניגוד למצב אביו) נחשב לו לחטא. (ועיין גיליון בראשית תשי"ג שאלה א).

אשר לתמיהה הגדולה, מה ראה יצחק שבחר בעשו לברכו, השיב את דברי הרד"ל:

"ידע יצחק, כי צריך עשו לברכתו, כי לא היה איש הגון וטוב, אבל יעקב לא היה צריך לברכה, כי ידע יצחק, כי ברכת אברהם לו תהיה, וברית קיום הזרע המיוחד לבניו לו יהיה ובניו ירשו הארץ".

המדרש המובא בשאלה ג דוגמא נאה הוא למגמת מדרשי חז"ל להשלים פרטים, להרבות ציוריות לעומת קיצורו והתאפקותו של המקרא, כל התנהגות נשי עשו ניתנה בתורה בפסוק אחד, ולא נראה שום תמונה ולא נדע – מה עשו אלא רק נשמע על צערן של יצחק ורבקה ואולי המדרש משמיענו שלא ריב משפחה רגיל היה זה בין כלה לחמותה, אלא ל"יצחק תחילה", סדר המלים בפסוק לעולם אינו דבר שבמקרה ויש ללמוד ממנו. (עיין גיליון נח תשט"ז) יש ומתאים סדר הדיבורים בכתוב לסדר במציאות, ויש ומורה סדר הדברים על דרגתם מבחינת ערכם, או על הכבוד שאחד המדברים או הכתוב חולק לעניינים. (על כל זה עיין היינמן: דרכי האגדה עמ' 99).

לשאלה ד. להבנת דברי רש"י יעזרו לנו דברי מפרשו המעמיק והמדייק, הבלשן והמדקדק ר' וולף היידנהיים לרש"י, הבנת המקרא:

מורת רוח: לשון "ממרים הייתם" כל מעשיהם היו לעיצבון ליצחק ולרבקה. עד כאן למד רש"י כי מורת הוא שם דבר של מרי מגזרת (יהושע א) "אשר ימרה את פיך", (ישעיה ס"ג) "והמה מרו ועצבו את רוח קדשו". מחטופי למ"ד הפועל של ה"א (= מגזרת חסרי לב) ונפרדו (=בצורת נפרד) "מורה" על משקל "עולה" ובסמיכות מורת כמו "עולת שבת בשבתו" ואיננו לשון מרירות, שהוא מתקשר עם נפש, לא עם רוח (=כמו "מרת נפש" דהנה בשמות א' א'), אבל לשון המראה יתקשר עם רוח בכל המקרא.
ובעבור שהוא שם דבר לכן יתכן לומר "ותהיינה" בל' רבים, וכמו שפירש רש"י שהן היו לעיצבון ליצחק ולרבקה. והחכם ראב"ע חשב שהוא שם תואר כמו "חולת אהבה", לכן הוצרך לפרש "ותהיינה" – כל אחת מהן: אכן לדעת רש"י אין צורך לו. וכן עיקר.