הפטרה שניה מג' דפורענותא

גיליוננו זה מתחלק לשני חלקים: לשאלה הכללית ולשאלה המוקדשת כולה לפסוק אחד בלבד.

מטרת השאלה הכללית היא להביא את הלומד לידי מבט המקיף את הפטרתנו כולה. המתעמק בפסוק בודד (או במספר פסוקים) כדרך שאנו נוהגים בגיליונותינו, עליו להישמר שלא יתפורר לו הפרק כולו, או ביתר דיוק: הנבואה כולה לגל של פסוקים בודדים אשר הקשר ביניהם, ועם זה הרעיון המרכזי המאחד את הפסוקים, ייעלם מתודעתו. כדי להימנע מסכנה זו על המורה לשלב מפעם לפעם שאלות מקיפות מספר גדול של פסוקים (אם לא את הנבואה כולה) שאלות הדורשות מאת הלומד להפנות מבטו מן המקום שהוא עומד בו אחורה וקדימה, על מנת שתקום לנגד עיניו תמונת העניין בשלמותו, את התמונה שניטשטשה ואבדה לו לגמרי בהתעמקו בפסוק ובפרטי הפסוק.

(למטרה זו נשאלו, דרך משל, בפרקנו בגיליון מטות מסעי תשכ"א השאלה א, ד. עיין שם).

לשאלה א חשיבות מיוחדת, כי אופן הפניה של הנביא אל קהלו, בדברו בלשון יחיד נקבה (בפרקנו פסוק ב', ט"ז-כ"ה) בלשון נוכח רבים (ד'-ט') בלשון נסתר (י"א-ט"ו, כ"ב-כ"ז), מבליט את קרבתו וריחוקו של המוכיח אל שומעיו, את הרוך או את הזעם, את היד המקרבת או המאיימת.

יש לשים לב לכך שבפסוק י' כנראה אינו פונה אל שומעיו, כי אם כמו בפסוקים הבאים אחריו, מדבר אל "העולם" אל שמים וארץ, כאילו קוראם לעזרה, כאילו מתוך צער ועצב חדל מפנייתו אל העם אך מורגשת אהבתו ואכזבתו בדברו עליו במילת "עמי".

(והשווה גיליון כי תשא תשכ"ב!)

בפסוקים י"ד-ט"ז מדובר על מצבו המדיני של העם ועל הסיבות שהביאו עד למצב זה. כאן הדיבור מהורהר, שוקל, מתבונן, אין פניה אל העם. ובט"ז י"ז שוב מנסה הוא להשפיע, להחזיר למוטב, להביאם לידי הכרת חטאם, לכן שוב הפניה אליהם (לשון נוכח!).

(חילופים אלה בפניה יש למצוא לפעמים אף בתוך פסוק אחד. השווה למשל:

            דברים ל"ב ט"ו:   וישמן ישורון ויבעט [נסתר]

                                    שמנת, עבית, כשית [נוכח]

                                    ויטש אלוה עשהו   [נסתר]

                                    וינבל צור ישועתו  [נסתר] ).

לשאלה ב יש להבהיר בתחילה את המבנה המסובך של פסוקנו. יש כאן משפט (טפל) כולל, אשר נשואיו "רע ומר" שני נושאים לו "עזבך" ו"לא פחדתי". הראשון הוא שם הפעל: "עזבך את ה'" הוא רע ומר, אך מהו השני? החוקר רודולף (בספרו הגרמני על ירמיהו) מפנה תשומת לבנו לדברי המדקדק געזעניוס הקובע סדר מילים כזה (של שם הפועל התלוי במילת יחס שאחריו ובמקביל לו פועל נטוי) כתופעה רגילה. כגון:

ירמיהו ט' י"ב:        "על עזבם את תורתו                     ולא שמעו בקולי"

עמוס א' ט':           "על הסגירם גלות שלמה לאדם       ולא זכרו..."

עמוס א' י"א:          "על רדפו בחרב אחיו                    ושחת רחמיו".

אך אין זה דומה לפסוקנו כל זמן שאנו קוראים אותו בניקודו של מנקדנו (ופסוקים אלה דומים לפסוקנו רק אם נקראהו בניקוד המוצע ע"י אהרליך).

לשאלה ג 4 השווה:

גיליון חיי שרה תש"ה שאלה ד; גיליון מקץ תש"י שאלה ב;

גיליון וזאת הברכה תשי"א שאלה ד; גיליון ויקרא תשכ"ג שאלה ג.

ליודעי גרמנית נעמיד בסוף עלוננו זה את שלושת התרגומים השונים לפסוקנו, כדי להבהיר במוחש את כל הקשיים שבו:

Luther:

Es ist deiner Bosheit Schuld, dass du gestaupt wirst und deines      Ungehorsams, dass du so gestraft wirst; also musst du inne werden u. erfahren, was es für Jammer u. Herzeleid bringt, den Herrn, deinen Gott verlassen u.ihn nicht fürchten.

Ehrlich:

Wisse denn u. siehe ein, dass es boese war, deinen Gott zu verlassen, u. wie bitter nun, da dir mein Herz nicht mehr entgegen pocht.

Buber: 

So erkenns, so ersiehs: Ja, bös u. bitter wirds, dass du Ihn, deinen Gott, verliessest! Und nicht trat dich Furcht von mir an.