הפטרת לך-לך

בהפטרה זו של פרשת לך-לך עסקו גם כמה גיליונות של שלוש השנים שעברו, (תשי"ט, תש"ך, תשכ"א). על הקשר המקשר הפטרה זו לפרשת השבוע, גשר הנשען בעיקרו על הזכרת שמו של אברהם בפרקנו וגם על תאור פעולותיו, דובר בפרוטרוט בעלון ההדרכה של תש"ך. הפסוקים האחרונים של הפטרתנו שבהם עוסק גיליוננו (פרק מ"א פסוק י"ד-ט"ז) אולי גם בהם קשר לפרשתנו:

בראשית ט"ו א':

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר
אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ"

ושלוש פעמים נשמע בחלקו השני של הפטרתנו קריאה זו או דומה לה

פרק מ"א

פסוק י'

"אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי..."

פסוק י"ג

"כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ
הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא"

ושוב 

פסוק י"ד

"אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל"            

והדברים כולם נאמרים לקטני אמונה, למתייאשים, לממאנים לקבל דברי תנחומין. (עיין במיוחד גיליון לך לך תשכ"א העוסק בפסוקים ראשונים של הפטרתנו (מ' כ"ז – ל"א) שבהם גם מובאים דברי קטני האמונה בדיבור ישיר.)

השאלה הראשונה (א) עוסקת בעיקר במבנה התחבירי של פסוק י"ד, האם "מתי ישראל" הוא תמורה ל"תולעת יעקב", והוא כינוי נרדף לישראל בשפלותם? או שהוא כינוי מנוגד לראשון. (דעת שד"ל).   

בשאלות ב,ג,ד עוסקים אנו בניתוח מדוקדק של הציורים, הביטויים המטפוריים שבכתובים. הסתכלות מדויקת בציור, בדימוי הנבחר, אפילו בפרטיו, מקרבת אותנו להבנת עומק כוונת הפסוקים, חשוב הוא ההרהור בשאלה, למה נבחר דימוי פלוני במקום זה ולא דימוי אלמוני, כי לעולם אין ביטוי מטאפורי קישוט לרעיונו של הכתוב, דבר חיצוני שנדבק אליו ושאפשר היה גם בלעדיו מבלי להפסיד מעצם העניין כלום. נהפוך הוא, הביטוי, המטאפורה הם חלק אינטגראלי של הנבואה או של המזמור, הוא ביטוי מדויק מאוד למה שכיוון אליו הכתוב, ומה שלא יכול היה לאמרו במילים אחרות, ואם לא נדייק בדימויים אלה ונמהר לרוץ מן ה"משל" אל ה"נמשל", מן הכתוב אל המכוון בו, לא נדייק בעצם הכתוב ונאבד לא רק את יפיו של הכתוב אלא את עצם משמעותו.

כבר חז"ל שאלו לעתים קרובות מאוד: "למה נמשל דבר פלוני ל.."? ומתוך שהתעמקו בדימוי העלו הבנה עמוקה יותר בעניין, רבים מבין פרשנינו עסקו בהבהרת הדימוי לפרטיו, ביניהם בהצלחה רבה בעל "עקדת יצחק" ר' יצחק עראמה, ובין המאוחרים המלבי"ם.

אין על המורה המלמד את ההפטרה לדייק עם תלמידיו בשיעור אחד בכל אחד מן הדימויים: התולעת, האריה, המורג, ההרים והגבעות, הדישה והזרייה; אלא עליו להתעמק בהם כפעם בפעם זעיר שם זעיר שם, ויתרגלו הלומדים לעמוד על כך בלימודם ובקריאתם ולטעום טעמם הטוב של ציורים אלה.