הפטרה לשבת שובה

בהפטרה זו הנקראת תמיד בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, כבר עסקנו בגיליונינו כמה פעמים; עיין בייחוד גיליון וילך תשכ"ח, העוסק גם בפסוקים האחרונים של פרקנו. הפעם התרכזנו בעיקר בשני פסוקים: ג'-ד'.

לשאלה ב, שהיא עניין לשוני בלבד, נביא בזה כלל דקדוקי חשוב אשר מדבר אליו הרד"ק, בספרו המכלול ("שער דקדוק הפעלים"):

...וכן לא הקפידו העברים בסידור התיבות זו לפני זו והכניסו אות השימוש או מילת העניין זו בזו, אף על פי שהמילה הראשונה או אות השימוש עניינה היותר באחרונה. וזהו עשו בדבר שאין לטעות בו, ולומר הפוך הסברא הנכונה כמו:
(תהלים פ') "ותשקמו בדמעות שליש" שהוא כמו "ותשקמו דמעות בשליש", אף על פי שיש לומר בזה פירוש זולתו, שלא יהיה הפוך, כלומר: השתקמו בדמעות שלש פעמים, והוא רמז לשלוש גלויות ויהיה שליש תאר לשני (=כמו שלישי)...
(מלכים ב' ט') "ותשם בפוך עיניה" – ותשם פוך בעיניה.
(בראשית מ"א) "וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף" – באו מצרימה אל יוסף לשבור.
(בראשית ל"א) "יש לאל ידי" – יש לאל (=הכח) לידי, וכן תרגום אונקלוס: "אית חילא בידי"... וכן (תהלים פ"ט) "כל רבים עמים".
(עמוס ה') "ויקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי" – ויודעי נהי אל מספד.
... (ישעיה ס') "יעלו על רצון מזבחי" – יעלו על מזבחי לרצון.
(שמות כ"ה) "תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל" – תפתח את שמות בני ישראל על שתי האבנים. ואפשר לפרשו כמשמעו ויהיה "על" במקום בי"ת השימוש, כמו (שמות כ"ט ג') "ונתת אותם על טל אחד".
... (תהלים קי"ט) "אם חוקיך אשמור על תעזבני עד מאד" ם- את חוקיך אשמור על מאד אל תעזבני (ולא נראה לי, נ. ל.)
(תהלים קל"ח) "כי הגדלת על כל שמך אמרתך" – כי הגדלת על כל אמרתך שמך.

ועוד דוגמאות רבות מאד.

הפסוקים ג'-ד' הם הוידוי אשר שם הנביא בפי ישראל ומלמדם איך לחזור בתשובה. מצינו במדרש שדווקא בזה נבדל הושע מכל הנביאים:

פסקתא רבתי:

"שובה ישראל": כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה, אבל לא כהושע, ירמיהו אמר (פרק ד') "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב", וישעיה אמר (פרק נ"ה) "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", ולא מלמדים את ישראל מה לומר. אבל הושע אמר: "עשו תשובה" ומלמדם מה יפייסו על עצמם. (פרק י"ד): "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'". אמרו אליו: "כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. אשור לא יושיענו, על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלוהינו למשה ידינו".

במילים "וקח טוב" התלבטו המפרשים והמתרגמים.

עד כמה עקמו חוקרי המקרא החדשים לפעמים את הכתובים – אם מתוך אי ידיעת עברית, אם מפני שיצאו מתוך הנחה על דרגתו הנחותה של "הברית הישנה", אם מתוך שנאת ישראל המפעמת בם ביודעין או בלא יודעין, יראה מ"תרגום" פסוקנו באחד מן הפירושים המדעיים:

*T. H. Robinson:

אמרו אליו כל (=כלכם) – zu ihm alle…
תשא אוננו (!!) - fort unsere Not...
נקחה טוב - ...dess uns enpfengen gutes
ונשלמה פרים שפתנו - daß wir die Frucht unserer Lippen

ובפירושו הוא מוסיף: חלקו השני של פסוק ג' הוא משפט תנאי: "אם נקבל טובות, נשלם עבורם".

כן נהפכת בידי החוקר, המיישר הדורי לשון המקרא, תפילה זכה לעשיית "עסק".

את פירושו של ר' משה זיידל קיבל החוקר גורדיס** ובמאמר קטן על פסוקנו תרגם לראשונה:

“Thou wilt indeed forgive our iniquity and accept our speech”.

---------------------------------------------------------------------------------

*) Handbuch zum Alten. Testa-ment, Tübingen 1938.

**) R. Gordis: The text and meaning of Hosea XIV 3.