נאום משה: העגל והלוחות

הקושי הגדול בפרשיות דברים-ואתחנן-עקב כפי שכבר ראינו בגיליון הקודם הוא להבין את הקשר שבין הדברים. זיכרונות העבר המועלים בדברי תוכחתו של משה אינם מובאים בסדר היסטורי אלא בדרך אסוציאטיבית. או כהדגמה או כזירוז או כראייה לדברי תוכחתו. (יושם לב לכך, כיצד חוזר ונשנה בדבריו כפעם בפעם זכר חטאו וענשו של משה ומדי פעם בקשר אחר ולמטרה אחרת: א' ל"ז; ג' כ"ו-כ"ז; ד' כ"א-כ"ב).

נביא בזה את דברי ר' דוד הופמן, הנותן לנו סקירה על פרק ט' א'- י"א ומבאר את הקשר שבין העניינים:

החלק השלישי מתחיל כמו החלק הראשון ב"שמע ישראל" וגם הוא כמו הראשון כולל חמישייה, אשר כל אחת מהן היא פרשה פתוחה או סתומה, חוץ מן הראשונה הנכתבת בתורה בצורת שתי פרשיות, כנראה מפני אריכות הסיפור ההיסטורי אשר בה. הנאום ההיסטורי הזה מתחיל בפסוק ט' ז' ומגיע עד י' י"א שהוא סיום הפרק הראשון. גם הפרק השני המרבה לזרז על אהבת ה' ויראת ה' הוא ארוך למדי, אבל בכל זאת אינו נכתב בתורה אלא בפרשה אחת.

החמישייה הזאת הכלולה בפרשה זו היא:

ט' א' – י' י"א

י' י"ב – י"א ט'

י"א י' – י"א י"ב

י"א י"ג – י"א כ"א

י"א כ"ב – י"א כ"ה

לפני גשת הלומדים לגיליוננו ראוי לסקור את החלק הזה של פרשתנו ולהבין את הקשרים ואת המעברים שבין החלקים השונים (שאלה א'). נביא בזה גם את דברי אלשיך, עצמו המסביר את הקשרים שבין הפסוקים:

אלשיך: 

ושמא תאמרו, כי מה ראיתי בכם לומר כי אין לבטוח בצדקתכם, הלא הוא כי (פסוק ז') "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלוקיך במדבר למן היום אשר יצאת ממצרים עד בואכם עד המקום הזה".
אליכם, כי קטנים יצאתם ממצרים ולא אחד בכם שהגיע לעשרים בזמן המרגלים, כי הוא מה שהקצפתם את ה', היה מאז עד בואכם עד המקום הזה שהיא ארבעים שנה אחר עניין המרגלים, ורוב שבכם קרובים לששים שנה, וכמה זמן יש שהגעתם לעשרים, ומאז גם כן לא חסרו מכם דברי עונות, באופן שאין לבטוח בעצמכם.
ושמא תאמר, כי הם (=דור יוצאי מצרים) לא הגיעו לגדר כשרון שיש לנו עתה (=הדור השני ליוצאי מצרים), אך אנו הגענו לגדר הלז לא נירא שנשוב ונקלקל – לזה אמר (פסוק ח') "ובחורב הקצפתם את ה'", לומר: האם אפשר להגיע אל גדר כשרון וצדקות כאשר הגעתם בחורב לדבר עם ה' פנים בפנים קרובים ודבקים בה', ועם כל זה "והקצפתם את ה'" עד גדר "ויתאנף ה' בכם להשמיד", ואם כן – מה לכם עוד לדבר.

אך כפי שיראה מן הגיליון, החוקר לופניק* מחלק באופן אחר. אשר לשאלה א3 כדאי להביא את שתי תשובותיו של:

אברבנאל:

והנה אמרו אחרי זה (פסוק כ"ב) "ובתבערה ובמסה..." כאומר אליהם: אם תפקפקו בדבר באמרכם שאהרן גרם לכם את העוון ולא היה מאתכם, הנה לכם לעד ולראייה שאתם הייתם חוטאים כמנהגיכם בשאר המקומות, כי הנה בתבערה הייתם מתאוננים, וראשונה לזה במסה, שהייתם מנסים היש ה' בקרבכם אם אין, וכן בקברות התאווה, בכל המקומות האלה הייתם מקציפים את ה', ולא עוד כי גם בשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמור: "עלו ורשו את הארץ אשר נתן ה' לכם" ותמרו את פי ה' ולא האמנתם בו לא שמעתם בקולו וקבעתם לכם בכייה לדורות – האם אהרן גרם לכם כל זה??
אם כן מזה יראה שאתם בעצמכם מבלי כל מסית ממרים הייתם עם ה', ואין ראוי לתלות הקלקלה כי אם במקולקל!
ואפשר שזכר להם עוונותיהם במסה ובתבערה ובשאר מקומות, להגיד שאם כל מה שראו שעשה להם בעוון העגל, לא לקחו מוסר, אבל מיד הוסיפו לחטוא בכל אותם מקומות אשר זכר.

למדרשים המובאים בשאלה ב יש לשים לב לשתי הגישות המנוגדות המצויות במקורותינו: אחת הרואה את שבירת הלוחות כמעשה בלתי מכוון מאת משה אלא כמקרה שקרה למשה מאפיסת כוחותיו למראה אשר ראה ומכובד הלוחות אשר אותיותיהן פרחו; והשנייה הרואה את שבירת הלוחות כמכוון ממשה לאחת מסיבות שונות הניתנות במדרשים ובמפרשים (ועיין גיליון כי תשא תש"ך).

לעניין האותיות הפורחות וכובד הלוחות אמר רבנו בחיי, על התורה:

וזהו שדרשו חז"ל שנפלו הלוחות מידו מתוך הכובד וכו', וכן האדם: כל זמן שהנפש בתוכו והוא בחיים אין כובדו כל כך כמו שהוא אמר מותו שיצאה הנפש ממנו.

והמעוניין ימצא חומר רב למדרשים אלה ב"תורה שלמה" כרך כ"א עמוד ק"ל בהערות.

------------------------------------------------------------------------------------

*) Nobert Lohfink, Das Haubtgebot, EineUntersuchung literarischer Einleitungs fragen zu Dtn 5-11.

הערת המערכת:
ראה ביקורת על ספר זה באתר www.jstor.org