הפטרה - ירמיהו ט"ז

הפטרה זו כבר נידונה בגיליונותינו בשנת תשי"ט, תשכ"א, תשכ"ב. הקשר בינה לבין פרשתנו מבוסס על ההקבלה שבין הברכה והקללה בפרשתנו והברכה והקללה שבפסוקים ה'-ח'. אך יושם לב להבדל שבסדר הדברים. בפרשתנו הברכה קודמת לקללה, בהפטרתנו הקלה קודמת לברכה. יש אומרים, שהסיבה בכך שמשה רבנו מכוון את שומעיו במלא התקווה לטובה העתידה לבוא – "אם בחוקותי תלכו". ואילו ירמיהו כבר מכין את שומעיו לקראת הרעה העתידה לבוא וכבר רואה לנגד עיניו את האיש אשר שם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו.
(והלא כבר בפרק ב' שמענוהו קובל על ששמים מבטחם באדם, בעמים שכניהם:

            ב' י"ח:  

" וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר".)

לשאלה ג: לדברי המלבי"ם המבדיל בין פניה אל ה' כאמצעי להשגת ישועה לבין פניה אל ה' וקירבתו כמטרה, כתכלית שאין עוד תכלית למעלה הימנה, השווה גם את דברי המלבי"ם, לתהלים כ"ז ד':

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש:
איני שואל דברים רבים לפי התחדש הצרכים, שיתחדש לכל אדם בכל עת שאלה אחרת, רפואה, מזונות, הצלה מאויב וכדומה, רק שאלה אחת שאלתי בהווה, אותה אבקש תמיד בעתיד, והוא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". השאלה ששאלתי רק אותה אבקש, שעל ידה אגיע לכל הצרכים הפרטיים. לא שאל שאלה זאת כדי שעם ישראל ישיג תכליות אחרות, דהיינו שלא כיוון בשאלתו "שבתי בבית ה'" למען על ידי זה ינצל מאויביו או ימצא כל צרכיו, שאם כן השאלה אינה הבקשה, כי (במקרה זה היתה) בקשת לבו שימצא צרכיו הגם ששאלת פיו הוא שבתו בבית ה'; (אבל לפי מה שהוא אומר כאן) רק השאלה היא עצמה הבקשה והוא גוף התכלית הנרצה אצלו. ועל זה אמר: "אחת שאלתי" וגם "אותה אבקש", כי מה שאשאל שבתי בבית ה' הוא "לחזות בנועם ה'" ואין בלבי כוונה אחרת.

שאלה ד קשה. וייס (בספרו מקרא כדמותו שם) מאריך ומדייק בהשוואתו בין שני המקומות. הוא מביא חמישה הבדלים בין המקומות ומוצא סיבה לכולם. נביא בזה את פירושו שבין "עשות פרי" בירמיהו ובין "נותן פרי" במזמור תהלים.

ואלה דבריו שם:

הצירוף "לעשות פרי" ידוע לנו מפרשת בראשית: "עץ פרי עושה פרי" (א' י"א-י"ב). ובהשאלה: "ויספה פלטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה" (מלכים א' י"ט ל'; ישעיה ל"ז ל"א), ואילו הצירוף "נתן פרי" מופיע בתוכחות ובהבטחות, כגון (ויקרא כ"ו) "אם בחוקותי הלכו... ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" (וכן ויקרא כ"ו כ'), "ונתן עץ השדה את פריו" (יחזקאל ל"ד כ"ז)... הוה אומר: כשהמדובר בעץ מבחינתו שלו, מבחינה בוטנית ביולוגית, כמו בפרשת בראשית העץ מתואר כ"עושה פרי". ואולם כשהמדובר בעץ מבחינת ברכתו לאדם, הרי הוא "עץ נותן פרי".

והסברו זה לפרט האחד משתלב יפה בהסבר הכללי להבדל בין מגמת שני המקומות – בירמיהו ובתהלים.