ערי מקלט
במדבר פרק לה, פסוקים א - כה
גיליון זה עוסק בשני עניינים נפרדים. בדיוקי רש"י ובטעמו של הדין של "וישב בה עד מות הכהן הגדול". המורה המלמד בכיתה או בקבוצה יפתח תמיד בכללים ורק אחר כך, אם ירשה לו זמנו, יפנה לפרטים, לעניינים דקים (מדוקדקים). לכן עליו לפתוח תחילה בעניין עיר המקלט כולו.
המורה ייטיב לעשות אם לפני גישתו לפתרון השאלות יעיין תחילה עם תלמידיו מה הם המקומות השונים בתורה שבהם מדובר בנושא זה.
יפתח במשפטים (שמות כ"א י"ג) ויסביר שכאן מובא עניין הרוצח בשגגה רק בסוגריים, כי עיקר הפרשה כ"א י"ב-י"ז אינו אלא עבירות אשר ענשם "מות יומת". משם יעבור אל שופטים (דברים י"ט א'-י"ג), אשר שם ניתנת הדוגמא הממשית לרוצח בשגגה אשר דינו ישיבה בעיר המקלט:
י"ט ה'
"וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים"
(ועיין גיליון שופטים תש"ד).
מבחינה חינוכית יש להסביר ולחזור ולהדגיש שאין שגגה הפך גמור לזדון ושלא נכון הוא שאין להעניש אדם על שגגותיו. הפטור מעונש – החף מכל פשע הוא ה"אנוס". אבל השוגג אשם! יש להזכיר את הלומדים – ובייחוד את הנוער שה"סליחה, אני לא התכוונתי" אינה פוטרת אדם מחובת הזהירות, מתשומת לב לתוצאות כל מעשיו, אינה פוטרת אותו מאחריות.
השוגג שבו מדברת התורה, הכורת עצים ברשות הרבים ונשל הברזל מן העץ, אינו אנוס, יכול היה על ידי אמצעי זהירות להימנע מתוצאות של אסון – לכן ענוש יענש.
הניסה לעיר המקלט נתפסת מצד המפרשים גם בהצלה לרוצח בשגגה, גם עונש גלות. בדעות השונות האלה עסק גיליון מטות-מסעי תשט"ו, אך התאריך המוזר, התמוה – עד מות הכהן הגדול, העסיק ראשונים ואחרונים למצוא לו הסבר.
לשאלה: מה ההבדל בין גישותיהם השונות של המפרשים בבואם לענות לשאלה זו, אין להסתפק בתשובה החוזרת על דברי הפרשנים. לא נשאל הלומד: מה אומר הרשב"ם ומה אומר הרמב"ם וכדומה. תשובה זו, היינו מסיבת תמצית דבריהם או הסברת דבריהם, יכולה להתקבל רק כשלב מוקדם, כהקדמה לתשובה הנותנת את הבדלי הגישות. יש להבחין גם בנותן טעם רציונאלי ומי הוא המניח מראש שפרטי מצוות סודות הם שאין למצוא להם טעם, מי הוא הרוצה למצוא טעם משפטי וכדומה (אגב: לדברי בעל מנחה בלולה ראוי להשוות גם בראשית מ' י"ב, ראב"ע:
ד"ה פתרונו: פירושו. ולא מצאנו מילת פתרון כי אם עם החלום. יש שואלים מאין ידע יוסף כי שלושה שריגים הם ימים ולא חדשים או שנים. ויתכן יום הולדת את פרעה כמו היום שנולד בו. כי הנה היום יש מלכים שיעשו משתה ביום תקופת שנתם ויקראו לכל עבדיהם ויתנו להם מתנות או יתכן שהגבירה הייתה הרה והראשון קרוב אלי.)
שאלות ודיוקים ברש"י – בפרט בגיליון זה – מופנים רק אל מתקדמים, אל המתעניינים במיוחד בדרך פרשנותו של רש"י.
לשאלה א1 יש להעיר: הכלל שרש"י מפרש "מילה קשה" – מילה נדירה, עם הופעתה הראשונה – יש לו כמה יוצאים מן הכלל. עמדנו עליהם כפעם בפעם, ועיין גיליון:
תרומה תשט"ז א3 מטות-מסעי תשט"ז ג2
וכן יש לשים לב במיוחד לשאלה א3 לדרכו של רש"י כפרשן יחסים תחביריים בפסוק ויש להשוות לך-לך תשי"ז שאלה ג וכן משפטים תש"ח שאלה ד4.
אך כאמור, כל ההשוואות מסוג זה – שאין בהם כל דמיון רעיוני וענייני, כי אם רק דמיון מתודולוגי – אין מקומם אלא בחוג של מתקדמים המעונינים בדרכי פרשנות.
