גיליון זה אינו עוסק בצד הענייני, התוכני והרעיוני של ירושת בנות צלפחד. המורה שאינו בקיא בדיני ירושה בישראל ייטיב לעשות אם ימנע להיכנס בשאלה זו. עלול הוא למסור אינפורמציה לא נכונה ולהטעות את שומעיו בדברים שהם שונים לחצי או לשליש דהיינו שהם לא שונים לחלוטין. גם יקשה על המורה להכין נושא מקיף ומסובך כזה על רגל אחת.

הגיליון עוסק כמעט כולו ברש"י ובדרכי פרשנותו.

לשאלה א2 (א) ראוי למורה להראות מספר מקומות שבהם רש"י עומד על לשון יתירה בהבאת שלשלת יוחסין, או שם מקום מושבו של האיש או קרבת המשפחה או מעמדו – במקום שכל אלה כבר ידועים לנו מזמן. לשם מה נותנת לי התורה אינפורמציה זו שאינה נצרכת לי מאחר שהדבר ידוע לי כבר מהרבה מקומות לפני כן.

ועיין לקשיים מסוג זה-

בראשית י"ח א':

ד"ה ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו.

בראשית כ"ה כ':

ד"ה בת בתואל: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם.

שמות י"ח ה':

ד"ה אל המדבר: אף אנו יודעין שבמדבר היה אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תוהו לשמוע דברי תורה.

דברים א' ד':

ד"ה סיחון אשר יושב: אלו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון היה קשה שהמדינה קשה ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.

ועיין גיליון לך-לך תשט"ו שאלה ב1 (2).

אם יתקשו התלמידים למצוא פתרון לשאלה א2 (6) יעיינו בבמדבר ל"ב: הלא בשאלת בעל העמק דבר באמת שאלה, כי אם בני אדם מבקשים לעצמם נכסים – נחלה – מה כאן סימן לחיבת ארץ ישראל, וחשוב מאוד שהלומדים לא יחשבו כאילו רש"י מביא מדרשים לאיזו תועלת חינוכית או תעמולתית בלבד – מבלי שיהיה בהם שום הכרח הגיוני. ואותו דבר יש לאמרו גם לגבי שאלת א-ד. אם לא ירבה המורה בשאלות כגון: מניין לרש"י? ומה מצריכו לומר מה שאמר? וכן: אם כך הוא, למה לא יפרש כך גם במקום פלוני ובמקום אלמוני? אם לא ידייק המורה, יתקבל על נקלה הרושם אצל הלומד שדברי רש"י שרירותיים לגמרי ואין כל עקביות בדרך פרשנותו.

גם בשאלה ד יש להדגיש ולהבליט צד זה, ויש להבליט את הזרות שבסגנון הפסוק, את אריכות הדברים, את הביטוי המסורבל "בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח", וממנו להגיע להבנת המדרש ודברי רש"י.

לשאלה ד2 יש להוסיף, שגם במדרש וגם רש"י, במספר מקרים שבתורה או בנ"ך כדוגמא, נשמר תמיד הסדר הזמני של המאורעות; ובמקום שלא נשמר – כגון במקומנו – יש לעמוד על כך ולתמוה ולחפש בפסוק ובלשונו סיבה לסטייה מן הסדר הזמני.

כדוגמא לשמירה על הסדר יביא המורה:

שמות י"ח א':

ד"ה וישמע יתרו: מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

שמות י"ח א':

ד"ה את כל אשר עשה: להם בירידת המן ובבאר ובעמלק.

שמות י"ח ח':

ד"ה את כל התלאה: שעל הים ושל עמלק.

במדבר ט"ז ד':

ד"ה ויפל על פניו: מפני המחלוקת שכבר זה בידם סרחון רביעי חטאו בעגל (שמות ל"ב) ויחל משה במתאוננים (במדבר י"א) ויתפלל משה במרגלים (שם י"ד) ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא אמר עד מתי אטריח על המלך שמא לא יקבל עוד ממני.

במדבר ל"א כ"א:

ד"ה ויאמר אלעזר: לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים וכן אתה מוצא בשמיני למלואים שנא' (ויקרא י') ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר בא לכלל כעס בא לכלל טעות וכן (במדבר כ') בשמעו נא המורים ויך את הסלע על ידי הכעס טעה.

ולעומת זה סטייה מן הסדר הזמני אצלנו וכן דברים י"א י"ג:

ד"ה ולעבדו: עבודה שהיא בלב וזו היא תפלה שהתפלה קרויה עבודה שנאמר (דניאל ו') אלהך די אנת פלח לי' בתדירא וכי יש פולחן בבבל אלא על שהיה מתפלל שנאמר (שם) וכוין פתיחן ליה וגו' וכן בדוד הוא אומר (תהילים קמ"א) תכון תפלתי קטרת לפניך.

והלא דוד מהלך קדם לדניאל? וכן שלא לפי הסדר בראשית ל"ז י"ז:

ד"ה ויבא שכמה: מקום מוכן לפורעניות שם קלקלו השבטים שם ענו את דינה שם נחלקה מלכות בית דוד שנאמר (מלכים א' י"ב) וילך רחבעם שכמה.

עוד יש להוסיף לשאלה ד את ההשוואה שבין ניסוח הדברים במדרש לבין ניסוח הדברים על ידי רש"י, דבר שעסקנו בו גם בגיליוננו לפרשת קורח (ועיין גם דברים תש"ד שאלה ה).

עלינו להסביר לתלמידינו שכל הוספת מילה או השמטת מילה מלשון המקור על ידי רש"י יש בה חשיבות רבה; כמדומה שלא יקשה לתלמידים למצוא סיבת הדבר, למה השמיט רש"י כאן את עדת המרגלים והשאיר רק מתלוננים לעדת קרח. (לסוג זה של השמטות או הוספות ללשון המדרש מאלפת ביותר ההשוואה שהבאנו בגיליון לך-לך תש"ט א6).

לבסוף יעבור המורה לשאלה ג ויראה כיצד אין תרגומו של אונקלוס תרגום מכני מילולי אלא תרגום שיש עמו פירוש מרובה. עד כמה הקפיד שלא לתרגם אותה מילה תמיד באותה מילה אלא לכוון תמיד להוראת המילה במקום זה או זה.

(אפשר להשוות את תרגומו למילה לקח במקומות הבאים:

בראשית

ז' ב':

מכל בעירא דכיא תסב לך שבעה שבעה

י"ח ז,ח:

ודבר בר תורי רכיך... ונסיב שמן וחלב

י"ב ה':

ודבר אברם ית שרי אתתה

י"ד י"א:

ושבו ית כל קנינא דסדום

י"ד י"ב:

ושבו ית לוט וית קנינה

ט"ו ט':

קרב קדמי עגלין

ט"ז ג':

ודברת שרי אתת אברם ית הגר

רש"י, שם:

לקחתה בדברים אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה.

י"ט ט"ו:

קום דבר ית אתתך

כ"ח י"א:

ונסיב מאבני אתרא

כ"ט כ"ג:

ודבר ית לאה ברתה

ל"ז כ"ד:

ונסבוהי ורמו יתה לגבא ).