לאחר מעמד הר סיני

גיליוננו מוקדש הפעם כולו לפסוק אחד – הוא פסוק ההקדמה להכרזה הגדולה על היות ישראל סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש.

הפסוק מורכב מארבעה חלקים:

"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"

– והוא פתיחה להקדמה:

"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם
וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים
וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"

כבר הפתיחה כולה אומרת הוד וחגיגיות, שהרי בכל המצוות הנאמרות למשה על מנת שיאמרם לישראל לא שמענו אלא "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם", ולא כפי שנאמר כאן "כה תאמר...". ועוד שלא מצינו הקבלה כזו (כה תאמר ל... ותגיד ל...) אלא במקומות שיריים. בגלל חריגה זו מן הסגנון הרגיל של מסירת מצוות למשה אמרו חז"ל, שהפסוק מדבר לא בכפל עניין במילים שונות, אלא מדבר בשתי פניות שונות: לנשים ולגברים.

לחלק השני של פסוקנו נביא את דברי בעל "ברורי מדות" על המכילתא, לר' יצחק לנדא:

באמת אין במאמר הזה ("אשר עשיתי למצרים") שום אות על חיבת המקום לישראל, כי בראות השופט שודד ובוגד מרצח ועושק לנקי כפים על לא חמס עשה וינקום להציל העשוק מיד עושקו, האמור יאמר הרואה, כי בחר השופט בנעשק מכל אדם אשר על פני האדמה? כי לא מבחירת הרצון נהיתה, רק מתכונת המשפט והצדק! אם כן איפוא אין מצד מכת מצרים אשר הוכו על רוע מעלליהם שום אות כי יעקב בחר לו יה! לכן מבאר שגם בזה שם אות החיבה לישראל, שהרי מאז ומקדם הם חייבים...

וכן גם מסביר ר' אליהו מזרחי את דברי רש"י הנראים בהשקפה ראשונה כבלתי מוכרחים מצד הפסוק; ואלה דבריו:

מפני שכוונת המאמר הזה אינו אלא להודיעם שהם חביבים לו, כדמסיים ואומר "ואשא אתכם על כנפי נשרים" וג' וכיון שכן, מה טעם לומר להם: אתם ראיתם הדברים אשר עשיתי למצרים? מה חיבה הראה להם בזה? דילמא לא עשה להם מה שעשה רק בעבור שחטאו, לא בעבור חיבתן? לפיכך הוכרח לפרש ולומר דפירוש "אשר עשיתי למצרים" אשר עשיתי להם עתה על עברות שעברו קודם שנזדווגו לכם, שלא נפרעתי מהם אז, וזה מורה על רוב חיבתי.

עיקר גיליוננו עוסק בביטוי המטפורי שבחלק השלישי של פסוקנו.

תמונות בשירה אינן ניתנות להתרגם באופן חד משמעי למושגים מופשטים, שאלמלא כך הוא, הרי כל עצמה של המטפורה אינה כצופן זה אשר כל מילה שבו רשומה במפתח וכנגדו המילה או צירוף המילים המכוונים, וכל מי שהמפתח בידו קורא בו כקרוא בטקסט המפוענח – ואם כן לשם מה תדבר השירה בלשון התמונות? והרי לכאורה אינה אלא עיכוב ואמצעי ההאטה בקריאה. וכי מטרתה להסתיר כוונות הנאמר מן הקורא? אלא שאין הדבר כן, והמטפורה על מראותיה, השלכותיה, הזכרותיה, גרורי משמעויותיה וכל האווירה האופפת אותה לא תוכל כלל וכלל להתרגם למושג אחד ברור ומוגדר, ואף אם תתרגמה תרגומים אחדים עדיין ישאר בה עודף מה, שלא ניתן כלל להתרגם ללשון מושגית, מרוב עשירותה ומלאותה, ודווקא בעודף זה שלא ניתן להתרגם כוחה ותפארתה. אשר על כן עלינו להתעמק בתמונה כזו ולא למהר לרוץ "מן המשל אל הנמשל" אלא להשהות מבטינו בתמונה עד שיתגלו לנו כל גווניה. לכן הקדשנו שאלות ה ו ז ח ט לביטוי המטפורי הזה, כדי שיראו הלומדים, כיצד הרבו פרשנינו לגלות בו מראות שונים ומשמעויות שונות.

לשאלה ה,2: האיר מ' וייס בספרו "מקרא כדמותו" את הקשר האנטי-תטי שבין שני הפסוקים:

"הצד השוה – השנוי הקיצוני והפתאומי ממצב למצב. גדולה הפורענות הבאה כחטף, וגדול נס ההצלה הבאה בדרך בלתי משוערת".

ויעויין שם פרק שלם לענייננו, עמודים 61-59.

לשאלה ט ראוי לציין שבובר תרגם בטיוטה הראשונה "על כנפי נשרים" כמקובל בכל התרגומים (וכן גם מנדלסון והירש):

auf adlers Flugeln

, היינו "על כנפי נשר" בלשון יחיד, והעמידו רוזנצווייג על כך שיש לתרגמו בלשון רבים, ועוד הוסיף שיש חשיבות רבה ללשון רבים זו.

חשיבות מיוחדת נודעת לשאלתנו האחרונה וראוי למורה לעמוד עליה ולהבהיר לתלמידים כיצד נתפסת היציאה מעבדות לחירות, מגולה לארץ היעוד, לא כתכלית בפני עצמה אלא כאמצעי לתכלית אחרת "ואביא אתכם אלי".