הדלקת הנרות במנורה

"להעלות נר תמיד"

מדוע באה מצווה זו במקום זה בתחילת פרשת תצוה, בתוך כל ציוויי עשיית המשכן וכליו - מקשה אברבנאל:

מדוע ציווה ה' כאן על עריכת הנרות, שזה לא היה ראוי לצוותו כי אם אחרי עשיית המשכן והנחת המנורה וכל הכלים במקומם. ועדיין לא ניתנה הכהונה לאהרן ולבניו, ואיך יצווה אותם על אופן השרות והעבודה שיעשו בהדלקת הנרות, שהם מכלל עבודתם?

ברור שכל מי שיראה את הדלקת הנרות כצורך טכני להארת המשכן, לא ימצא שום הצדקה להעמדת המצווה הזו במקום זה דווקא. שהרי עדיין לא ידובר כאן בעבודות העתידות להיעשות במשכן, כי אם רק בהתקנתו, בעשיית כליו ובסידורו מבפנים ומבחוץ (אבל העבודות שבמשכן כולן תבואנה בספר ויקרא).

ועוד: אם לצורך טכני שימושי ניתנה מצווה זו - יקשה בכלל למה הוזכרה בספר, שהרי על עניינים טכניים בלבד לא נצטווינו בתורה, כשם שלא הוזכרה מצווה לנקות או לאוורר את המשכן.

המפרשים משתדלים כולם למצוא סיבה להזכרת המצווה הזו במקום זה ע"י שרואים בה לא פרט אחד מפרטי עבודת המשכן וע"י שמחפשים בה תכלית נכבדה, כוללת, המצדיקה את העמדתה כאן במקום ובזמן טרם נגמרה עבודת המשכן וכליו. האור העומד בראש מעשה הבריאה (יהי אור) אשר כל היקום שואף אליו ואשר היפוכו משמש סמל למוות ואבדון, חוזר ומופיע בתורה, נביאים וכתובים כסמל נכבד. נמשלה התורה לאור (משלי ו') "כי נר מצוה ותורה אור", וישראל עתידין להיות אור עולם (ישעיה) "והלכו גויים לאורך" ואף הקב"ה נאמר עליו (תהלים ל"ו, י) "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור".

לכן לא ייפלא שראו מדרשים ופרשנים במצווה זו – להעלות נר תמיד במשכן – סמל ללמוד תורה, לקיום מצווה ולעבודת ה' בכללה.

ושונים דרכי המדרשים בפענוח סמליות הנר.

לכן צריכה שאלה ב על חמשת המדרשים המובאים בה לעמוד במרכז השיעור. אחרי הבירור של שאלה ב 1 אשר מתוך הדיון בה יוסברו דברי המפרשים השונים, תבוא שאלה ב 3. גם בקהל מבוגרים, גם בין צעירים יש להסביר ולחזור ולהסביר שאין סתירה בין פעולת הקב"ה "הריני מאיר נרך" שבויקרא רבה ל"ג (מדרש 2) ובין פעולת האדם "המעלה נר לפני הקב"ה ומחיה את נפשו" כשם שאין סתירה בין יחזקאל ל"ו כו "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם" ובין הקריאה של יחזקאל י"ח לא "ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה".

שאלה ב 4 אינה אלא למבוגרים ולמבינים. ויוסבר עניין השאלה ע"י דברי ירמיהו הנביא - המנבאים אף הם לאחרית הימים בו תשכח חשיבות הארון. ויוסברו דבריו אלה ע"י דברי אברבנאל לירמיהו:

בזמן בית המקדש הראשון בהיות ישראל נמשכים אחרי שרירות ליבם הייתה כל קדושתם בבית המקדש ובארון... והנה זכר הנביא שבזמן הגאולה העתידה תהיה הקדושה בקרב ישראל כל כך, עד שבימים ההם לא יאמרו האנשים "ארון ברית ה'" כמזכירים הברית שכרת ה' אתם ושהוא בארון, כדי שיפחדו מלפניו - כי הם בקדושתם לא יצטרכו אל ברית, ולא ידברו בה ולא יעלו אל ליבם עוד שהקדושה תמצא ביותר במקום הארון, כי בכל מקום שהם - ובכל מעשה אשר יעשו - יהיו מקודשים.

ומעתה יובנו דברי מדרש תנחומא:

"בעולם הזה אתם זקוקים לנר אבל לעתיד לבוא..."