(לעניין ארבעה שומרים עיין גם גיליון משפטים תש"י, השאלות הכלליות א 1, 2 נשאלו גם שם).

פתחנו גיליוננו זה שוב בשאלות א 1, 2, מפני שנוכחנו שתלמידים רבים היודעים יפה את המושג ארבעה שומרים ואף את אחריותם וחיוביהם של כל אחד מארבעת השומרים עדיין לא הוברר להם היכן נרמז בתורה שהמדובר הוא בשומר חינם ובשומר שכר - הרי המונחים האלה אינם כתובים בתורה שבכתב. יש, איפוא, לתת ללומדים לחפש תחילה ראיות מוכיחות מן הכתוב, שלא ייתכן לפרש שתי פרשיות ראשונות ו-ח וְ- ט-יב באותו שומר מאחר שפסוק ז ופסוק יב יהיו סותרים זה את זה. (בפסוק ז השומר נשבע ונפטר במקרה של גניבה, ובפסוק יא השומר משלם את הגניבה), ורק אחרי שימצאו הלומדים את הסתירה הזו שאינה מתיישבת אלא ע"י ההנחה ששני השומרים ניתן להם הפיקדון בתנאים שונים, דהיינו שהמדובר כאן בשני מיני שומרים, רק אחרי מאמץ עצמי זה יותן להם לקרוא את דברי רש"י לפסוק ט':

ד"ה כי יתן איש אל רעהו חמור או שור: פרשה ראשונה נאמרה בשומר חינם, לפיכך פטר בו את הגניבה, כמו שכתוב (ו) "וגנב מבית האיש"... (ז) "אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית" לשבועה, למדת שפוטר עצמו בשבועה זו; ופרשה זו (הכוונה: ט-יב) אמורה בשומר שכר, לפיכך אינו פטור אם נגנבה כמו שכתוב (יג) ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו.

(בחוג של לומדים מתקדמים ראוי להראות אחר כך, שבכל זאת יש גם ניסיון אחר ליישב את הסתירה לפי פשוטו של מקרא, בלי להניח שני מיני שומרים. הלא היא דרכו של הרשב"ם:

ד"ה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור: מטלטלים הם ולשומרו בתוך ביתו כשאר חפציו נתנו לו. לפיכך אם גנבוהו בביתו פטור - כי שמרו כשמירת חפציו. אבל פרשה שנייה שכתוב בה "כי יתן איש אל רעהו חמור או שה וכל בהמה לשמור "ודרך בהמות לרעות בשדה, וודאי כשהפקידם על מנת לשמרם מגנבים הפקידם לו, ולכן אם נגנבו - חייב.

וכדאי גם לראות כיצד מנסה קאסוטו, בפירושו לספר שמות לתווך בין שתי התפישות, שמות עמוד 148:

לפי הפשט אין הכתוב מבחין שמפורש בין שומר חינם ובין שומר שכר, כהבחנת ההלכה. הוא מבחין בין שמירת מטלטלין ובין שמירת בהמות; אבל דווקא מתוך הבחנה זו יוצא כי שיטת חז"ל, שבפסוק ו ואילך מדובר על שומר חינם, ובפסוק ט – על שומר שכר, מתאימה בעיקרה לפשוטו של מקרא, שהרי מן הסתם שומר מטלטלים הוא שומר חינם, מכיוון שאין שמירה כזו דורשת טירחה, ואילו שומר בהמות מן הסתם הוא רועה המקבל שכר בעד טרחתו המתמדת.)

לפסוקים ו - ז יעויין בגיליון משפטים תש"י שאלות א3, ב 1-2, ג!

לשאלה ב. הקושי הגדול בפסוקנו הוא, שחסר הנושא במשפט "אשר יאמר, כי הוא זה" - מי יאמר?

לדעת רש"י "לפי פשוטו" האומר הוא העד המעיד; לפי רבותינו הוא השומר המודה במקצת: כי זה אני חייב והמותר נגנב.

ושוב מעניין להשוות פירושו של הרשב"ם:

ד"ה על כל דבר פשע על שור... על כל אבדה: שנגנב הפקדון בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבדה שיאמר המפקיד, כי הוא זה הממון שנגנב הימנו.

ובעקבותיו קאסוטו שם:

"על כל דבר אשר יכיר אותו בעליו ואשר יאמר "כי הוא זה"

בעל נימוקי רש"י רוצה להוכיח שאין אפשרות אחרת מאשר לפרש שהאומר הוא העד.

לשאלה ה המעמידה את "כי יתן" של שתי הפרשיות הקודמות מול "וכי ישאל" של פרשה זו, יש להשוות גם את דברי אבן ג'אנח ורשב"ם על ההבדל בין "שאל מאת" לבין "שאל מעם" בגיליון בא תשט"ו.