עשר המכות

בניגוד לרוב גיליונותינו אין גיליון זה מצטמצם בדיון בפסוקים אחדים של הפרשה ואף לא בפרק שלם, אלא משתרע בחלקו הראשון על פני כמעט כל הפרשה כולה. המורה ייתן לתלמידיו שהות לדפדף בפרשה ולמצוא את הפסוקים הנדרשים. בשאלה א3 יתברר לתלמידים שיש מספר פסוקים (והם אינם מפוזרים בלי שיטה על פני עשר המכות אלא נקבע להם מקום אסטרטגי) המבטאים בצורה פרוגרמתית את תכלית המכות, עמד כבר על חשיבותם של פסוקים אלה האברבנאל בדבריו הבאים (אלא שהכניס לסירובו של פרעה ולמריו נימוקים אידיאולוגיים שאין נראים לפי פשוטו  של מקרא) ואלה דבריו:

אברבנאל, (בהסבירו את סדר עשר המכות ואת מבנה פרשתנו):

פרעה היה חולק על משה בשלושה שורשים: משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחויב המציאות מעצמו ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ה', ב) "לא ידעתי את ה'"; והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו, ופרעה כיחש זה באמרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?!" והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו, ופרעה יכחישו באמרו (שם, שם) "מי ה' אשר אשמע בקולו", רצונו לומר: "מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו?!" הנה מפני זה באו המכות  מכוונות לאמת שלושת השורשים האלה: לאמת מציאות האל באו שלש מכות הראשונות; לאמת השורש השני, ר"ל שיש שם אלוה משגיח ומנהיג, באו שלש המכות השניות; ואמנם השלש מכות האחרונות באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו...
ורצה הקב"ה לעשות המכות כפי התכליות – (כאשר ביארתי למעלה) ובין שלש המכות הראשונות אותות ומופתים לבאר ולהוכיח מציאות האל, ולכן אמר בתחילתן "למען תדע כי אין כה' אלוקינו..." (ח, ו').
וכך תמצא בשלוש המכות השניות שבאו להוכיח מציאות אלוה משגיח, ולכן אמר בתחילתן (ח', יח) "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ"... וככה בשלוש האחרות שבאו להוכיח יכולתו יתברך, אמר: (ט', יד) "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ".

כדי להבליט עוד יותר שלא היו המכות נקמה אלא אמצעי לימוד והוכחה יעוין גם בדברי תנחומא ישן וארא כ' פרק ט', יט "ועתה שלח העז את מקנך":

אמרו רבותינו: בכל המכות לא אמר פרעה: "ה' הצדיק" אלא במכת ברד בלבד, למה? אדם שהוא מבקש להלחם עם חברו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו והורגו ונוטל כל מה שיש לו, אבל הקב"ה אמר לפרעה: "ועתה שלח העז את מקנך..." - באותה שעה אמר פרעה: "ה' הצדיק".

ומאחר שלתכלית זו נועדו לא רק עשר המכות, כי אם כל עונש שניתן משמיים, ראוי למורה לפתח רעיון זה ולהביא את דברי ספורנו ויקרא י"ג ג' ד"ה נגע צרעת הוא החל מן "ובהיות זה המין מן החולי".

לשאלה ב הנוגעת בצד הבלשני, בהבדל בין שלח (בקל) שלח (בפיעל) והשליח (בהפעיל) – ובן הרמב"ם בניגוד לרש"י אינו מבחין בין שני האחרונים יעוין גם ברש"י לבראשית ח', ח ד"ה וישלח. וכן עיין בייחוד בגיליון חוקת תשט"ו בדברי בעל עקדת יצחק ושמשון רפאל הירש שהובאו שם.

השאלות ברש"י קשות כולן הפעם. לשאלה ג3 נביא בזה את דברי ר' וולף היידנהיים בפירושו "הבנת המקרא" על רש"י כדי להקל על הלומד:

פסוק כ"ו:

ד"ה ויעתר אל ה': נתאמץ בתפילה וכו': כבר פירש הרב לעיל (פסוק ה) כי כל לשון "עתר" הרבות פלל הוא אלא שהוסיף לבאר ההבדל שבין לשון "עתר" בבניין הקל ובין לשון "העתיר" בבניין ההפעיל ודבריו נראים סתומים וחתומים... אכן לעיקר דקדוק לשון עברי כל דברי רש"י מבוארים וברורים בלי שום דופי: וזה שבתחילה ראה לגדור לשון "עתר" לדעת מה הוא, ואמר שגדרו הוא הרבות פלל, והוא באמת גדר מכוון מאוד. כי מילת "הרבות" הוא בא בו במקום הסוג, ומילת "פלל" במקום ההבדל, דוגמת שנאמר בגדר "האדם" שהוא "חי מדבר". וכמו שעצמות הסוג הוא בכל חלקי המוגדר, ככה עצמות "הריבוי"  הוא בכל חלקי ה"עתר", בין בלשון קל בין בלשון הפעיל אלא שעניין הרבות פלל נוכל להוציא בשתי לשונות, אם בלשון הרבות פלל או בלשון הרבות תפילה והנה האומר: "ראובן הרבה תפילה" גם הוא דיבר נכונה ומשמעו ריבוי דברים בתפילה.ובעבור שבמשמעות לשון "עתר" כלולים שני הלשונות האלה, לכן נשתמש בו על שניהם, אך בהבדל הבניינים. כי "ויעתר" בבניין קל עניינו הרבה דברים בתפילתו... "ויעתר" הרבוי שבו מצד אומץ איכות התפילה.