לקראת הירידה השניה למצרים

בפרק זה עסקנו בגיליונותינו בשנות תש"י, תשי"ח (השוואות בין ירידתם הראשונה לירידתם השנייה של האחים מצרימה) תש"ך, (המבנה הסיפורי של פרקים מ"ב, מ"ב, מ"ד).

הפעם עסקנו בפסוקים בודדים מתוך פרקנו. יש לראות את פרקנו כעומד בקשר הדוק עם פרק מ"ב, שפרקנו מעין מערכה שנייה לאחריו. בפרק מ"ב מסתיימת השיחה הראשונה שבין האחים ובין אביהם (אחרי שובם ממצרים) באי הצלחה גמורה: "לא ירד בני עמכם". ונראה ששום כוח לא יזעזע את האב מהחלטתו זו, ואילו בפרקנו רואים אנו כיצד נשבר יעקב. השיחה השנייה (מ"ג ו-יד) נגמרת בניגוד גמור לסופה של השיחה הראשונה במילים "ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש..." הצעת ראובן לא נתקבלה, אפילו לא זכתה לתשובה. אין יעקב מתווכח אתו כלל, אינו פונה אליו אלא ממשיך בסירובו: "לא ירד בני עמכם..."

הצעת יהודה נתקבלה. בסיבות שינוי זה עוסקת שאלה א.

הסיבה לכך גם באישיות המציע, גם בטיב ההצעה, גם בעיתוי של ההצעה (ועיין לזה גם שאלה ו1). תשובה חשובה ביותר לשאלתנו ניתנת במדרש שאינו מוכר כל כך, גם אינו נמצא בספר האגדה של ביאליק:

מדרש הגדול:

"ואת אחיכם קחו": מעשה בשני חסידים שפרשו בים הגדול לדבר מצווה. עמד עליהם נחשול בים וביקש לטבעם. אמר חד מינהון (= אחד מהם): "לית ביש מן דא" (= אין רע מזה!) אמר לו חברו: "אית (= יש) ביש רב מן דא!" אמר לו: "אנו על שערי מיתה, ואית לך ביש מן הדא? (= ויש לך רע מזה?!) אמרו לו: "הן!" אמר לו: "ואיזה זה?" "זה יום שבנו אומר לו: תן לי פת ואין לו מה ייתן לו". תדע לך, הרי יעקב אבינו, כל זמן שהייתה קופה מלאה פת היה לועס ואומר: "לא ירד בני עמכם". כיוון דחסלה אמר: "ואת אחיכם קחו" והתחיל מתפלל עליהם: "ואל שדי יתן לכם רחמים".

שאלה ד שייכת לאותה תופעה מצויה במקרא והיא שינוי הכינוי או השם ע"י הכתוב באותו פרק ולפעמים באותו פסוק.

עיין וירא תשי"א

עיין חיי שרה תשי"ג

ועיין בייחוד גיליון וארא תשכ"א שאלה ב ועלון הדרכה.

בשאלת החליפין שבין השמות "יעקב" ו"ישראל" עסק במיוחד פרופ' סגל. במאמרו: "השמות יעקב וישראל בספר בראשית"[1] הוא מביא את סיכום דעתו של פרופ' קאסוטו בשאלה זו (אותה פרט בספרו על בראשית בשפה האיטלקית).

"... בכל מקום שהשם מסמן את האישיות הפרטית של אבי האומה אז בא השם ישראל כשהכותב מייחס לאבי האומה רגשות או מעשים שכוונתם להעדיף או להגדיל את יוסף או את בנימין על פני שאר השבטים. במקומות אחרים בא השם יעקב".

אבל העובר על כל הפסוקים שבהם נקרא יעקב "ישראל" לא יוכל להסתפק בתשובה זו.

בדרך אחרת הולך בנו יעקב בפירושו לספר בראשית (בשפה הגרמנית).

בנו יעקב סובר, שהשם "ישראל" מציין את אבי האחים כאבי בני משפחה מאוחדת. אהבתו של האב ליוסף גרמה לידי שנאה ומחלוקת בין האחים, אבל אהבתו זו של האב עוד תאחד אותם, לפיכך בא בפרק ל"ז ג השם "ישראל". האב רצה להשיב את השלום בין האחים. לשם זה שלח את יוסף לראות את שלום אחיו. לפיכך בא השם "ישראל" בפרק ל"ז יג. האחים באו מצרימה באחדות מוסרית כבני ישראל (מ"ב, ה) וכמו שב-ל"ז יג שלח יעקב את יוסף אל האחים, כך שלח ישראל (אמנם בלי דעת) את האחים אל יוסף ב-מ"ב, ה.[2]

נדמה שבדרך זו אפשר גם לפתור את שאלה ד.

------------------------------------------------------------------------------------

[1] תרביץ ט' תרצ"ח עמודים 243 – 256, והודפס שוב בספרו של סגל "מסורת ובקרת", עמודים 63 – 75.

[2] סגל, שם, עמוד 72.