הכנות יעקב לפגישה עם עשו

בפרק זה ובייחוד בפסוקיו הראשונים עסקנו גם בגיליונות לוישלח שנת תש"ד, תשט"ו, תש"ך. הפעם היה עיקר עיוננו בדברי רש"י. לדברי רש"י בשאלות א1 ו-א2 נביא בזה את מה שאמר אחד מטובי הפרשנים לרש"י בעל באר יצחק (הוא ר' יצחק הורוביץ, הספר נדפס בשנת תרל"ג):

הנה כל דברי השליחות הזה מיעקב לעשו מוקשה מאוד… והנראה מלשון המפרשים ז"ל, שהרגישו בקושי זה... כי הנה לפי המובן מפשוטו שלח יעקב שליחים לעשו להודיעו שאחר עד כה עם לבן, ועתה שב לביתו במקנה וקניין רב, כי שור וחמור הוא שם המין... והנה שלח יעקב להודיע את כל כבודו לעשו אחי למען ימצא חן בעיניו, וזה תמהון רב, שזה לא ייתכן רק בחוק אחים נאמנים כמשפט, שכל אחד חפץ בטובת אחיו, וכשיארע לאחד מהם איזה טובה רבה יבשר ממה שאירע לאחיהו למען ישמח בו, ואולם יעקב ידע שהיה עשו שוטמו בעבור הברכות ויהי אויב לו ומבקש רעתו, ואם כן נהפך הוא, שלא עורר יעקב אהבה בלב אחיו בהודאה ההיא, אבל עורר בקרבו רוח נקם וחימה שהודיעו עושרו ושנתקיימו בו הברכות כולם. ובזה יתגרה מלחמה ביניהם כי תגדל המשטמה יותר, ובאמת יעקב היה מבקש שלום ולא חפץ בריב, ואיך ישלח להתגרות בו ולסבב מלחמה?!
ואם תאמר שחשב יעקב, שהשליחות הזה יהיה סיבה להסיר את המשטמה מלב שונאו, כאשר נראה משלים רבים כיוצא שהנשטם מראה לו פנים לשוטמו ומתנכר לחשוב שהשוטם אוהבו[*], גם התחבולה ההיא על אופן היעשותה ע"י יעקב נראית תחבולת שווא, לפי שהערמה ההיא לא תיתכן זולת אם אופן המעשה הוא דבר שאיננו שוטמו בשבילו. אולם האמצעים עצמם סיבת המשטמה ובעבורם הוא שונאו, יוסיפו שנאה וכעס בלב השונא, בחושבו מעשה הנשטם לערמה ולמען יגדל צערו יעשה מעשהו, כאשר יוכל עשו לחשוב בליבו, כי יעקב יודיעו כל זה למען זעפו ושתהיה לו ההודעה ההיא למדקרות חרב בליבו.

וזה הקושי בשליחות הזאת אשר ראה רש"י בדבריו לישבו.

לשאלה ב עיין גם גיליון וישלח ט"ו שאלה א, והיא השאלה הגדולה של צדיק אשר קבל הבטחה מאת ה' ואעפ"י כן הוא מפחד, כבר עסקנו בה בגיליון ויצא תש"ב.

א2, כבר בנדור יעקב נדרו מיד אחרי קבלו הבטחת ה' תמהו חז"ל:

בראשית רבה:

ר' הונא בשם רב אחר אמר: כתיב "והנה אנכי עמך" וכתיב "אם יהיה אלקים עמדי"? אלא מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה!

העובדה שאין ה' נותן שטר לאדם אשר יוכל האדם בכל שעה להגישו לגוביינא, בין אם נשאר המובטח צדיק, בין אם קלקל דרכיו, עובדה זו היא בעלת חשיבות מכרעת; אין הבטחת ה' שטר שחרור מחובות, מאחריות אפילו אם נאמרה הבטחה או נבואה בלי כל תנאי ובמובן מוחלט. ועיין לזה גם גיליון חוקת תשט"ז.

לשאלה ד יעויין בדברי הרמב"ן, ויקרא י' פסוק ג':

ד"ה הוא אשר דבר ה': היכן דיבר, ונקדש בכבודי (שמות כט מג), אל תקרי בכבודי אלא במכובדי, אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של הקב"ה, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך. לשון רש"י ממדרש רבותינו (ויק"ר יב ב). ואם כן יהיה טעם ונקדש בכבודי, שיהיה קדוש בעיני כל העם ובמכובדי, וידעו כי אני שוכן בו.
ורבי אברהם גם כן אמר, הוא אשר דבר ה' לאמר, כבר אמר לי השם שיראה קדושתו בקרובים אליו, כטעם, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה (עמוס ג ב). וכאשר אראה בם קדושתי זו אז אהיה נכבד על פני כל העם וייראו ממני. ואם כן, הוא דבור לא נכתב, כי השם הודיעו דרכיו שכך המדה הזאת לפניו.
ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר השם, גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו, והדבור יאמר בכל אלה, דברתי אני עם לבי (קהלת א טז), חשבתי מחשבה זו. וזה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה ד), זה הענין, על דבר הכסף (בראשית מג יח). וכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' (שם כד נא), גזר, וכמוהו, באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון (מ"א טז לד).
והנה אמר משה, המקרה הזה הוא אשר גזר השם לאמר אל לבו, בקרובי אקדש, שלא יהרסו אל קדושתי, ועל פני כל העם אכבד, שיהיו נוהגים כבוד במשכני.

לשאלה ז עיין גיליון נשא תשט"ו שאלה ד.

------------------------------------------------------------------------------------

[*] עיין לזה דברי בעל עקדת יצחק שהובאו בגיליון וישלח תשט"ו שאלה ב.