אהרן ובניו הנותרים

בגיליון זה לא נדונה הבעיה הגדולה של פרקנו והיא: מה בעצם היה חטאם של בני אהרן ועל מה נענשו.  (עיין לזה גיליונות שמיני תשט"ו, תשט"ז).

בלימוד הפסוקים שלאחרי מות בני אהרן, בלימוד הדינים יש להבליט את הרעיון של דחיית האבלות מפני עבודת המשכן, המשך העבודה על אף כל מה שקרה, על אף חרבן עולמו של אהרן, מסביר אותו בעל ספר החינוך, בטעמי מצוות "ומפתח אהל מועד לא תצאו":

משרשי המצווה היסוד הבנוי לה בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם. ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר שבעולם. כי באמת, אם יניחוה יהיה זלזול בה ויהיו מראים בעצמם, שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת ה' יתברך אחר שתהיה עבודתו נדחית אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר.

וזו תשובה לשאלה א.

לפני שניגש לפתור את השאלות הבאות יש להבהיר כמה פרטים בדיני קרבנות.
הבהרה זו ניתנת בדברי ר' נפתלי הירץ ויזל בפירושו המצוין לספר ויקרא בקיצור (הבאנו דבריו אלה גם בגיליון שמיני תשכ"ג):

דברי הפרשה סתומים... ולפרש במה שנחלקו משה ואהרן לפי משמעות הכתוב יראה בעיני כי שעיר החטאת בין שיתפרש על שעיר חטאת המפורש בעניין למעלה (ט' ג') "קחו שעיר עזים לחטאת", או על שעיר ראש חדש – הכל עניין אחד, כי ה' צוה למשה שיאמר לאהרן ולבניו שיאכלו נותרת המנחה וחזה ושוק של שלמי העם (י' י"ב –י"ד) ולא צוהו על אכילת החטאת וכן משה צוה לבד על אכילת מנחה והשלמים אינן לכפר, הוצרך ה' לצוותו שיאכלוהו אוננין, אבל החטאת שבא לכפר על עוון העדה, וצריכין הכהנים לאכול בשרו ובעלים מתכפרים, לא היה צריך לצוותו על אכילתו, וכל שכן הוא, כי כבר הגיד להם דיני החטאת בפרשת צו, וידעו שבשר חטאת חיצונה נאכל לכהנים בעזרה, לכן כשדרש עליו והגידו לו שרפהו קצף, שהיה לכם לאכלו.

פסוקים אלה שבהם מסופר כיצד היו משה ואהרן מחולקים בעניין של הלכה, כתב עליהם המלומד היהודי הצרפתי Wogue בפירושו לתורה* (בצרפתית):

פנים מיוחדות במינן לפסקה זו, ואין דומה לה בכל התורה. לפי הלשון כמעט ונדמה לך שהנך קורה משא ומתן תלמודי, אין משה כאן המצווה תורה לאחיו אהרן הכהן, השומע לדברי פיו, אלא משה ואהרן כשני חכמי התלמוד הם המחולקים בפירוש הצו האלוקי, והנה, וזהו המפליא, משה הוא הנכנע והמקבל דברי חברו במחלוקת זו. וזו היא גדולתם ופשטותם של שני האחים, שאין האחד מתגאה בנצחוני ואין חברו בוש במפלתו.

לשאלה ב יש להעיר: מחלוקת מעניינת קיימת בהבנת דברי רש"י אלה (שהם דברי הספרא) ואלה דברי הרא"ם:

ד"ה דרש דרש: ולא שמעתי פירושו, שהרי שתי דרישות הללו אינן אלא אחת, שהדרישה "למה נשרף זה?" אינה אלא למה זה נשרף ואלה נאכלו ולא הושוו כולן באכילה או כולן בשריפה? אבל  בתורת כהנים שלפנינו כתוב: מפני מה נשרף זה ומפני מה לא נאכלו אלה? וכן בגמרא זבחים... וכן יתפרש גם הוא בתורת כהנים שלפנינו "ומפני מה לא נאכלו אלו" – מפני מה לא נאכלו היום אבל הם מונחים עד הערב? שהן שתי דרישות: האחד, מפני מה נשרף זה ואלה עומדים ומונחים לאכילה? והאחרת, מפני מה לא נאכלו היום והם מונחים עד הערב והיה להם להיות זריזין לאכלן בו ביום...

וכנגדו מחזיק הגור אריה, בגירסה הנמצאת לפנינו גם בתורת כהנים, גם בדברי רש"י:

ומה שכתב הרא"ם שהוא שאלה אחת: למה נשרף זה וזה לא נשרף רק נאכל, דזה אינו, דשתי שאלות הן: 1) למה נשרף זה? אם משום אנינות לא אכלתם חטאת, הלא יש לכם לאכול באנינות? וזה שאלה אחת. ולפי דבריכם, שאין אתם אוכלים באנינות, למה אכלתם האחרים? וזה נקראים שתי שאלות, האחת לפי האמת והשנית לפי דבריכם.

ואשר לשינוי הגרסה שמציע הרא"ם "ומפני מה לא  נאכלו אלה" כותב פרשנו של רש"י ר' חסדאי אלמושנינו, בספר משמרת הקדש (אחרי הביאו את דברי הרא"ם דלעיל):

ואחר נטילת רשות מהרב ז"ל חיפשתי בתורת כהנים שלפנינו ולא מצאתי אלא כפי שמובא ברש"י. ומה שהביא ראיה מן הגמרא אינה ראיה. וגרסת הגמרא לחוד, וגרסת תורת כהנים לחוד. ודברי רש"י ז"ל מסייענו, שכתב: "וכך היא שנויה בתורת כהנים!".
ואם נאמר שמה שכתוב כאן הוא גם כן הלימוד בגמרא זבחים, למה לו לומר כך היא שנויה בתורת כהנים, ואף בגמרא כך היא שנויה? אלא שנראה מדבריו שרצה לומר: אף על פי שבגמרא שם הגרסה בהפך, עם כל זה כך היא בתורת כהנים, ולשון הגמרא לחוד ולשון תורת כהנים לחוד.
ואם יאמר האומר שמה שאמר כך שנויה בתורת כהנים הוא על שינוי לשון, שבגמרא אמרו: ומפני מה אלו מונחות ובספרא נאמר: לא נאכלו אלה, זה השינוי אינו מעלה ואינו מוריד, מאחר שהכל עולה לדרך אחר.

L. Wogue: Le Pentateuque, Traduction nouvelle - accompagnee de Notes

 explicatiens  Paris 1864.