פרידת אברהם ולוט
בראשית פרק יג
בפרק זה עסקנו גם בגיליון תשט"ו ובעיקר בפסוקים ז-ח ובמהות הריב, על כן לא נגענו הפעם בפסוקים אלה.
קאסוטו, רואה בפרקנו תיאור של מעשה אבות כסימן לבנים. ונוסיף על הדברים שהבאנו בגיליוננו עוד דברים אחדים מתוך הקדמתו לפרקנו. (פירושו לחומש בראשית נפסק בפסוק ה' של פרקנו והפירוש המועט ללך-לך ששרד עמנו הודפס רק במהדורה השנייה של הספר מנח ועד אברהם). ואלה דבריו הנוגעים לעניין גיליוננו:
לוט מואס בארץ כנען ומתיישב בקצה גבולה, ובהתאם לזה לא יהיה לצאצאיו בני מואב ובני עמון חלק בה. אחר-כך יסופר (י"ט, ל) שיצא לוט גם משטח הגבול שבחר בו בתחילה, מכיוון שירא היה לשבת בו והתיישב בהר, כלומר ברמת עבר הירדן המזרחי שבה עתידים היו להתיישב צאצאיו...
כשאומר אברהם ללוט "הלא כל הארץ לפניך..." מוותר הוא על הארץ שיבחר לוט לעצמו, וגם זה ממעשה האבות שיש בהם סימן לבנים.
כשיצאו בני ישראל מארץ מצרים, כשם שיוצאים עכשיו ממצרים אברהם ולוט, נאמר להם (דברים ב', ט) שאסור להם לכבוש את מואב, והוא הדין לעמון...
מודגש שם השם "בני לוט", ולא לחינם, אברהם מראה בהתנהגותו כלפי לוט מה שצריכה להיות התנהגותם של צאצאיו כלפי צאצאי לוט.
לשאלה א 2 נזכיר כאן את שיטתו של קאסוטו לגלות את מילת המפתח שבכל פיסקה, המילה החוזרת מספר פעמים. בייחוד עומד הוא על כך בהקדמתו לפרשת בראשית (בספרו מאד ועד נח, עמ' 6) ובהקדמתו לפרשת נח, בגלותו שהשורש "עשה" חוזר בפסקה העוסקת בעשיית התיבה (יג – כב) שבע פעמים; השורש "בא" חוזר בפסקאות העוסקות בביאתו לתיבה (ז', א–טז) שבע פעמים; הפעל "שחת" המופיע בתחילת פרשת המבול ובסופה חוזר שבע פעמים, ועוד ועוד.
פרשנינו רואים בפרקנו ביותר את עניין החמדנות שמעבירה אדם על דעתו עד כדי כך שעובר הוא בן רגע מקוטב אחד של העולם - שהוא אברהם אבינו - אל קוטבו השני של העולם - והוא סדום (עיין שאלות א3, ב4, ג).
שאלה א4 (ב) קשה היא לפי פשוטו של מקרא. אע"פ שהידיעות הגיאוגרפיות על א"י של פרשני ימי הביניים היו מעורפלות ומטושטשות (ועיין דרך משל דברי הרמב"ן, בפרק ל"ה טז:
ד"ה כברת: זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי אני ובאתי לירושלים – שבח לאל הטוב והמיטיב – ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל, והנה הוכחנו הפירוש הזה),
בכל זאת נתנו כולם או רובם דעתם על כך, שאין לוט ההולך מבית אל לכיכר הירדן, הולך ממזרחה למערבה של ארץ ישראל. והיו דברי רש"י קשים להולמם, וכן גם דברי ראב"ע הכותב בפשטות:
ד"ה ויסע לוט מקדם: "כי סדום מערב בית אל".
ומעניינים דברי בעל דברי דוד על רש"י (חיברו ר' דוד בעל ה"ט"ז") המנסה ליישב את תמיהתו הגיאוגרפית שמעורר פסוקנו ולענות בזה קושייתו של הרא"ם:
ונראה לי לתרץ, ואגב נתרץ יותר פסוק שאמר "ויפרדו איש מעל אחיו", שאין צריך לזה, שהרי כבר נאמר "ויסע לוט מקדם" - דהיינו מן אברהם.
אלא דלוט בחר לו מדינה שהייתה מפורסמת לזנות, והיה לו בושת מאברהם לילך לשם, והיה דואג שמא יאמר לו אברהם שלא ייסע לשם מפני הבושה, על כן כחש בפני אברהם והלך לצד מערב, ובזה "ויפרדו איש מעל אחיו" ובהיותו בדרך עקלקלותו, הלך משם לאחוריו, לצד מזרח, דרך אחר, שלא יהיה אצל אברהם בהליכתו לכיכר הירדן.
ואולם יש ישוב אחר לפי פשוטו של מקרא.
שאלה ב 4 (ג) כוונתה להפנות תשומת לב הלומד לשיטתו של רש"י בהבאת מדרשים ובהימנעות מהבאת מדרשים. רש"י עצמו קבע את הכלל לפיו נהג בהביאו מדרשים בפרשת בראשית ג':
ד"ה וישמעו: יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי האגדה דבר דבור על אופניו.
ולפי הכלל הזה יש שהביא מדרש ויש שנמנע מהביאו, ויש אף שהביא מדרש חז"ל הנאמר ביחס לפסוק אחד והוא העבירו לפסוק אחר.
המעוניין להתבונן בדרכו זו של רש"י בהבאת מדרשים יעיין בגיליונות:
