עצי הגן

בפסוקים אלה ובייחוד באיסור האכילה מעץ הדעת עסקנו גם בגיליון תש"ך והבאנו שם את תפישתו המיוחדת של אברבנאל (ועיין בעלון ההדרכה לגיליון בראשית תש"ך, מדברי פרופ' יצחק בער ופרופ' אורבך לתפישתו של  האברבנאל).

הפעם התעכבנו בייחוד על התפישה האלגורית של פסוקים אלה.

היחס בין משמעותה המילולית, הגלויה ובין משמעות נסתרת, כמוסה, רמוזה בכתובים, העסיק את חכמינו ופרשנינו בכל הדורות ובייחוד בפרקים הראשונים בתורה. גם מתנגדים גמורים לכל פירוש אלגורי הסכימו לכך, שאין להסתפק (- אם כי אין לבטל לגמרי - ) בפירוש השטחי הגלוי דרך משל: הראב"ע מתנגד בהקדמתו לפירוש התורה בדרך הפרשנות האלגורית (הנקראת בפיו "סוד") ותוקף פרשנים נוצרים ההולכים בדרך זו -

("הדרך הג' דרך חושך ואפילה... והם הבודים מליבם לכל הדברים סודות/ ואמונתם כי התורות והמשפטים חידות,/ ולא אאריך להשיב עליהם, / כי עם תועי לבב הם").

אך גם הוא מסכים שיש בתורה מקומות אשר אם אמנם אין לבטל את ההוראה הגלויה – יש להוסיף עליה גם את הפירוש האלגורי

"ובעץ הדעת סוד ינעם, גם הדברים אמת כמשמעם".

אבן כספי, בספר (שהוא כולו מעין מבוא לפירושו לתורה) "טירת כסף" והוא ספר "הסוד" מעיר לפסוקינו:

ואמנם על ביאור זה העניין כולו ובפרט בביאור עץ החיים וגן עדן והנמשך לעניינם, חלילה לי לפתוח פה, כי חי ה' אינני מכוון ל קום ממשכבי בבוקר השכם כדי לחדש שטויות ושיגעונות. אבל מה שאומר בזה הוא שתזכור במה שציוויתיך במצווה השביעית[*] , והנה תוכל לדעת, כי גן עדן הוא גן, בתוכו אילנות רבות וכלל הגבול שהוא בו יקרא "עדן". הלא תראה דברי יחזקאל (כ"ז, כג) "חכן וכנה ועדן" וכן דבריו (כ"ח, יג) "בעדן גן אלוקים היית". והנה אם כן אלו העניינים דברים הנמצאים חוץ לנפש, וכן הוא עניין גיהינום, כמו שכתב ביהושע (י"ח, טז) "גי בן הנם אשר בעמק רפאים צפונה" שהוא בלי ספק מקום נמצא קרוב לירושלים וכן כתיב על יאשיהו (מלכים ב', כ"ג, י) "וטמא את התפת אשר בגי בן הנם לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למלך". לכן לוכל להכיר מזה אמיתת המצווה השביעית שהקדמנו, וזה כי אלו העניינים נמצאים כפשוטם, אבל א ין זה הגן עדן וגיהינום המעותדים לבני ישראל כפי מעשיהם, אבל הם עניינים נפלאים ממנו לא נוכל להשיגם, כל שכן כלל העם, רק כשיונחו להם שמות יהיו דיונים ומשלים. ולכן נהגו החכמים לדבר דבריהם במשלים כמו שאמר שלמה על התורה והחכמה (משלי ג', יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה" ואין ספק שאיננה עץ כפשוטו אבל לדמיון ולמשל.

להבנת דברי בעל העקדה שהבאנו בשאלה א "ואולי בטעימה ממנו" נביא בזה קטע אחר מתוך דבריו באותו שער:

אמנם מה שזכרתי בפירוש ויצמח ה' אלוקים הוא האמת והנכון, כמו שאשלים כוונתי בכאן.
וזה, כי בעניין הדעת טוב ורע יש ג' מדרגות: מי שיסכלהו לגמרי (= יהיה סכל בו, לא יבינהו כלל) ומי שידעהו כהוגן, ומי שידעהו בשיבוש. ומן הידוע כי מי שלא ידעהו כלל הנה הוא נמשל לבהמות אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, והוא יהיה פרא לא אדם, והנביא אמר (ישעיהו ז') "בטרם ידע הנע בחור בטוב ומאוס ברע". ואשר ידע אותו כהוגן ומשתמש בו כראוי הוא האיש הנולד בצלם אלוקים... אמנם מי שידענו בשיבוש הוא המשתקע בו ומתעצם בעצמיותו ומשתמש בו שלא כדרכו ושם אותו לתכלית, כמו שעשו בוני המגדל, ונשאר ביד הנמשכים אחריהם והם רוב בני העולם.
והאמת כי אינו (=עץ הדעת) רק שער קרוב להגיע בו אל בית החיים הסמוך אליו, כי לזה שמם (= את שני העצים) שכנם בתוך הגן, כמו שסמכם הכתוב באמרו (דברים ל') "ראה נתתי לפניכם את החיים ואת הטוב.."
ועל כן היו בשימוש זה העץ ג' עניינים כנגדם: מי שאל ירגיש בו כלל הוא יהיה עיר פרא נשאר בפתיותו המוחלטת כבהמת השדה אשר אין לו דבר עם אדם.
אמנם מי שהרגיש בו והורגל אצלו ונהג באווירו ובהבטתו בו ומשתמש במשמושו ובריחו כעניין רוב עצי הבשמים, יועיל מאוד להיטיב הפיקחות ולדעתו ולהשיג הכרת הטוב והרע על שוויו. ואחשוב כי גם הטעימה ממנו לבד (= לא נאסרה עליו)...
והנה הרב המורה (הרמב"ם) יודה בזה, במה שאמר שהמרי היה ההשתקעות בו; הנה יורה כי השימוש בלי ההשתקעות הוא טוב. וזה באמת הייתה סיבת מציאותו וצורך היותו (= של עץ הדעת) שם בגן עדן אצל עץ החיים, כדי שיגיע למשתמשים בו כראוי התועלת ההכרחי.

לשאלה ב עיין גם גיליון בראשית תשט"ו, בו עמדנו על ההבדלים השונים והחשובים מאוד שהכניסה חווה לניסוח איסור האכילה מעץ הדעת, בדברה עם הנחש. הוספת "בתוך הגן" הוא אחת מהן וכן יש לקשר לשאלה ב גם את שאלה א4, כל השינויים; ההוספות, ההשמטות וחילופי המילים כולם מגמתם אחת - להקל על עצמה את העבירה על האיסור.

------------------------------------------------------------------------------------

[*] אבן כספי מתייחס כאן להערתו בראש פירושו:

"אני מצווה לכל מעיין בספרי זה שטרם התחילו בעיון בזה המאמר, יעיין בזאת ההצעה עד שיבין עניין המצוות שאצוום לו ויקיים ענייניהם, לפי שבשמירתם יהיה לו מנוח מבהלת הרעיונים ומטרדת המחשבות בהבנת דברי הכתובים...
המצווה השביעית: לדעת שסיפורי תורתנו אמת כפשוטיהם אצל מביניהם, וזה כי נתנו למשה נביא האמת מה' שחותמו אמת, אבל עם היותם כפשוטיהם יש בתוכם סודות, הם נעלמות כי אם מיחידי סגולות".