לביאור השירה

הבא ללמד את שירת האזינו יעסוק תחילה במבנה השירה כולה.[*] עסקנו בו בגיליון האזינו תש"ו, וכן גם תש"ה שאלה א. וברעיונה העיקרי המבריח את כל חלקיה. (עין גיליון האזינו תשי"ח-תשי"ט). ובבוא המורה לעסוק בחלק מחלקיה – ודבר זה הכרחי, שהרי אין להסתפק בשירה זו ברשם הכללי או ב"סכום", אלא יש להתבונן בפרטי הדברים – יעמיד קודם את החלק בהתייחסותו לכלל כולו ולצורך זה תשמש לנו בגיליוננו שאלה א.

וכן עשינו ביחס לחלקים אחרים של השירה. עיין גיליונות האזינו תשי"ב שאלה א, תשי"ד שאלה א, תשט"ו, תשט"ז שאלה א, תשי"ז שאלה א.

לשאלה ב1 יש להעיר: הבעיה הפרשנית כאן היא: האם במשפט הזיקה הנושא מתייחס אל נושאו של המשפט העיקרי כאל נושאו – אף כי הוא רחוק ממשפט הזיקה, או האם הוא מקבל כנושאו את המושא של המשפט העיקרי. (בבעיה כזו עסקנו גם בגיליון בהר-בחוקותי תש"כ, שאלה א7, רש"י כ"ה כ"ז ד"ה לאיש אשר מכר לו ודברי הרא"ם ובעל באר יצחק שהובאו שם.)

לשאלה ב3 עיין גם גיליון תולדות ש.ז. שאלה ג1, ועלון ההדרכה שם. המדרש מתייחס כאן למ"ם היתרון כאל מ"ם המוצא.

(עיין כדוגמה לתחילת פרשת עקב, מדרש דברים רבה ג':

"ברוך תהיה מכל העמים". אמר ר' חייא בר אבא: אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה אלא שמתקלסת מצרותיה.
גם כאן נהפכה להם מ"ם היתרון למ"ם המוצא. וציור עליונות ישראל על הגויים נהפך לתמונת שלום ואהבה בין כל העמים, וישראל לא מבורכת יותר מכולן אלא מבורכת מפי כולן).

וידוע גם המדרש על הפסוק (תהלים קי"ט):

"מכל מלמדי השכלתי", ושוב נהפכה מ"ם היתרון למ"ם המוצא.

(רש"י, שם:

"מזה למדתי קצת ומזה למדתי קצת").

לשאלה ד נביא בזה את דברי ר' וולף היידנהיים בפירושו לרש"י, הבנת המקרא:

ר"ל שהתיבה מבנין קל והת"ו לסימן הנוכח והוא לשון שכחה כמו (איכה ג' י"ז) "נשיתי טובה" ודקדוק התיבה קשה. ...וכבר כתבתי בפרשת בלק (כ"ד י"ז) אצל "וקרקר" ובמקומות זולתו שיטת הקדמונים בתיבות כאלה. לכן "נשה" "ישה", "שהה" "השה" אין בעיקר יסודם כי אם השי"ן לבדו, ובנו העברים פעלים על ארבעת התכונות האלה. וכן "הגה", "נגה", "גהה", "יגה", כמו שכתב הרב בהושע ה' י"ג ד"ה ולא יגהה מכם מזור [רש"י שם: לא יסור מכם מכאוב, ואומר אני שהוא מן התיבות ההפוכות, לשון (שמואל ב' ב') "כאשר הוגה מן המסילה; (ישעיה נ"ט) "הורו והוגו מלב"; (משלי כ"ה) "הגה סינים מכסף".] ובסוף צפניה [ג' י"ח ד"ה נוגי ממועד אספתי ממך: אספתי את המוצאים ממועדי, שלא היו משמרים שבתות וימים טובים; נוגי – לשון הוצאה כמו (משלי כ"ה) "הגה סיגים מכסף", ואין שרש בתיבה אלא הגימל לבדה.] ולכן מלת "תשי" נבנה על משקל "חיה", "היה", שנאמר מהם בהפסק מאמר תֶּהִי (איכה ג' ל"ז) "כי הוא אמר ויֶהִי (תהלים ל"ג ט') וכן כולם.

לדברי הספרי המובאים ברש"י נביא בזה את דברי גור אריה, לרש"י:

ואם תאמר: איך יתכן לומר, כי הם מתישים כוחו חס ושלום, והלא כתיב "אם חטאת מה תפעל לו" אמנם דקדקו לומר "שהם מתישין הכח", ר"ל הכח שהוא מאתו מתישין. לא חס ושלום שיהיו מתישין אותו ית', כי לא נאמר "מתישין אותו". ודע כי ענין זה, שכאשר יש מקבל יש נותן, וכאשר אין מקבל דהיינו כאשר אין ישראל ראויים לקבל אז כאלו אין כאן מקבל, וכאשר אין מקבל יסולק כח הנותן, וזהו התשת כח, כי כאשר אין כאן מקבל, אז גם לא נמצא כח פועל – ודבר זה ענין נפלא מאד.

עד כאן דברי הגור אריה.

------------------------------------------------------------------------------------

[*] עיין גיליון "שמעתין" תשכ"ה, מאמר ד"ר מושקוביץ על הוראת המקרא ומפרשיו.