מתנות כהונה

בפרק זה – שהוא פרק קשה מהרבה בחינות – עסקנו גם בשנתיים האחרונות, וגם הפעם, כמו בשתי הפעמים הקודמות, לא הגענו עוד לחלקו האחרון של הפרק שהוא מעשר לוי ותרומת מעשר.

דברי רש"י לפרקנו קשים.

לשאלה א2: אין דבריו אלה מוסכמים על דעת כל פרשנינו. ויש הסוברים בניגוד גמור לדבריו שהמילים "וזר לא יקרב" אזהרה הם לזר דווקא. כגון:

רשב"ם: 

ד"ה וזר לא יקרב: "והזר הקרב יומת" – הרי הזהרתים בחיוב מיתה ומעתה אין לחוש "הקרב הקרב" שהרי אסרתים מליקרב וחייבתים מיתה.

אך אופייני הוא לדרכו של רש"י שהוא מפרש כל פסוק וכל חלק של פסוק על פי הקשרו –הן הקשרו הקרוב בתוך הפסוק והן הקשרו הרחב יותר – הפסוק שלפניו והפסוק שלאחריו.

לשאלה א3: דבריו אלה מובנים מאוד; מקומות כאלה וכיוצא בהם כבר קבע להם המלבי"ם, כלל ב"איילת השחר":

סימן תקס"ו: מילת "עוד" משמע שכבר היה כן בראשונה כדוגמתו. ויש הבדל בין "עוד" ובין "שנית", שבמקום שאינו מקפיד על המספר ועל שיווי הנמנים יתפסו מילת "עוד" אבל במקום שיקפיד על זה יתפש מילת "שנית".

לשאלה א4: חשובה שאלה זו, כי היא מרגילה את הלומד לדייק בלשונו של רש"י, אשר לעולם לא נאמרת בה מילה לחינם, לנוי, לתפארת המליצה. עסקנו בדברי רש"י אלה מבחינה אחרת בגיליון תשכ"ח שאלה ד. יעויין שם. מאלפים הם דברי באר יצחק פרשנו של רש"י למילה "הנה":

מילת הנה יבוא לרוב בהתחלת המאמר ואין למילה זו ביאור אניין כי הוא מילת ההרגשה בלבד, ובבואה בתחילת המאמר שימושה לרוב להכנת השומע להאזין לדבריו בשום שכל. אבל בבואה באמצע המאמר יבוא לכוונה אחרת שהוא להתפעלות המדבר. וכאן יבוא לשמחת המשפיע בה', כשיבטיח למקבל את טובתו בהסברת פנים, כי ישמח גם בהטיבו לבריותיו. ועל דרך זה גם כן מאמר "וגם הנה אהרן אחיך הלוי יוצא לקראתך", אבל שם הוא לבשורה, לשמחו בבשורת קבלת הפנים. ודוגמת זה יש בכל הלשונות, שעל ידי בחינה זו יובן ההבדל בלעז, דרך משל: אם יאמר הלועז: "איך האב דיר געשענקט" או באמרו "נון האב איך דיר געשענקט".

לשאלה א8: יושם לב לפירוש המדויק של המילה "כמשמעו" בדברי רש"י. אין מושג ה"משמע" ("כמשמעו") זהה עם מושג ה"פשט", וביטויו של רש"י: "פשוטו כמשמעו" יוכיח. שהרי אם על פסוקים מסוימים נאמר שפשוטם זהה למשמעם, הרי אתה שומע שיש פסוקים שבהם אין פשוטם כמשמעם – והם רבים מאוד. כי הפשט הוא מובנו של הפסוק או של צירוף מילים או של מילה בודדות בתוך הקשרם, על כל המתחייב על פי הקשר זה, ואילו ה"משמע" הוא הוראתה הראשונית של המילה על כל צמצומה. וכשאומר רש"י על מילה שיש להבינה במקום זה "כמשמעה", הרי הסיבה יכולה להיות שהיינו נוטים שלא לפרשה כמשמעה, או שהמילה הסמוכה לה הוצאה בפירושו של רש"י ממשמעה ויש צורך להדגיש שהמילה השנייה לה לא הוצאה ממשמעה ויש לחזור אל ההוראה המילולית המצומצמת. והשווה – נוסף על הדוגמאות שבגיליון:

דברים ד' ו':

ד"ה ושמרתם: זה משנה.

ד"ה ועשיתם: כמשמעו.

לשאלה ב: יש לשים לב להוראותיה השונות של הסמיכות. ארבעת הפרשנים תופסים את הסמיכות של "עבודת מתנה" בשני אופנים שונים. והרבה התחבטו המתרגמים איך לתרגם צירוף זה. בובר הציע בראשונה*:

Als einen gabe-dienst

Gebe ich eher friestertuim

ואולם הוסיף מיד שאין זה תרגום ברור כל צרכו, ואילו רוזנצוויג כותב לו כתיקון:

Wurdest zu Hircheus “Hingebung” wgen wollen?

ואולם הוא הרגיש שתרגומו של הירש הוא העזה גדולה מדי ולכן הציע:

לשאלה ג: חשוב להראות ללומדים את הקשת הרחבה של תפישות למילים "אני חלקם ונחלתם", למן התפיסה הגשמית של חלקם במתנות הניתנות לגבוה, אך כבר בביטוי "כי אם בעבודתי שהיא חלקך" שומעים אנו שהמדובר אינו בגשמי בלבד – ועד לתפישה הנאצלת ביותר המוצאת ביטויה בפסוק באיכה וכן בתהלים קי"ט נ"ז:         

"חֶלְקִי ה' אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ"

ובהזדמנות זו ראוי להראות להם את שירו של ר' יהודה הלוי המשתמש בפסוק מאיכה המובא בגיליון:                

עבדי זמן – עבדי עבדים הם
עבד ה' הוא לבד חפשי
על כן בבקש כל אנוש חלקו –
"חלקי ה'" אמרה נפשי.

-----------------------------------------------------------------------------------

*) על פי כתבי-יד של בובר ושל רוזנצוויג שבארכיון בובר בבית הספרים הלאומי שבירושלים.