סדום
בראשית פרק יט
גיליוננו זה (כגיליון וירא תשכ"א) מוקדש כמעט כולו לפירוש רש"י וביתר דיוק לדרכי פרשנותו של רש"י. המורה הרוצה להפשיט מן הפירוש "המקומי" את הכלל, יוסיף כפעם בפעם דוגמאות ממקומות אחרים, דוגמאות שאין דומות לדברי רש"י במקומנו מבחינת תוכנם אלא מבחינת הדרך הפרשנית בה הלך. (אמנם אין לעשות כדבר הזה בלימוד רגיל בתורה, מפני ששם על הכתוב – תוכנו, לשונו, ענייניו – לעמוד במרכז ולא הצד המתודולוגי של פירוש רש"י, אך בלימוד פרשת השבוע אפשר להתרכז גם כפעם בפעם בצד זה).
לשאלה א1 כדאי להשוות את דרכו של רש"י בפירוש המילה הבודדת במקרים כמו שמות ז' י"ט (שלא פירש מילת "נהר" בבראשית ב' אלא דווקא בשמות ז'). וכן דברים ט"ז י"ח ד"ה שופטים, וכן במדבר ל"א י"א ד"ה שלל (ולא פירש מילת "שלל" בשירת הים שמות ט"ו "אחלק שלל", אלא חכה עד לבמדבר י"א כדי לפרשו).
שאלה 2 (2) קשה. שימושו של רש"י במדרשי חז"ל, הבאתם ואי הבאתם, הבאתם במקום אחר ואי הבאתם במקום שני הדומה לראשון, בחירתו בין המדרשים השונים שנאמרו לפסוק אחד, כל אלה אינם דברים שבמקרה ובהזדמן, אלא תמיד שיטה והגיון בהם. וכבר קבע רש"י עצמו את הכלל לפיו נהג בהבאת מדרשים, ועיין דבריו בראשית ג' ח' ד"ה וישמעו. המנחה את רש"י בהזדקקותו למדרשי חז"ל או בהימנעותו מלהביאם הוא רק הכתוב ולשון הכתוב. עסקנו בשאלות דומות לשאלה זו בגיליוננו פעמים רבות. עיין לדוגמה גיליון בשלח תשכ"א שאלה א ועלון הדרכה שם.
לשאלה 6 (2) עיין בדברי רש"י שמות כ"א ד"ה צדה, גם שם וכן בפעל שלנו במקום המסומן במגילת אסתר רואים אנו שמשתחרר רש"י מתפישתו של מנחם בן סרוק, אשר לדעתו גם פעלי ל"ה הנם פעלים משרשים בעלי שתי אותיות, אלא שכנראה היה זה מאבק קשה בשבילו ורואים אנו כיצד שינה דעתו מפירושו לבראשית עד הגיעו לאסתר. (לוויכוח זה עם מנחם עיין גם שמות ב' י' ד"ה משיתיהו).
לשאלה א7 עיין בעלון ההדרכה לגיליון לך לך שנה זו, מה שנאמר שם ביחס לפירוש רש"י על הפסוק "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי".
לשאלה א 8: הכינוי שעל יד המקור העסיק את רש"י במקומות רבים, בייחוד כשהוא בא במקור של פעל יוצא. שהרי אז ניתן הוא להתפרש ככינוי המושא או ככינוי הנושא. ועיין דברי רש"י בראשית י"א ו' ד"ה החילם, ועיין דברים כ"ט י"א ד"ה לעברך.
לשאלה א 10, בעניין המלאכים שאין אחד מהם עושה שתי שליחויות, חשובים הם דברי מהר"ל בפירושו לרש"י "גור אריה", פרק י"ח פסוק ב':
ד"ה והנה שלשה: דאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, שענין המלאך הוא השליחות ולפיכך נקרא מלאך לשון שליחות, לכך: אם מלאך אחד עושה שתי שליחויות, היה מלאך אחד – שני מלאכים, אחר שעיקר עצמות המלאכים – השליחות.
ועיין לחשיבות רעיון זה רש"י ורמב"ן בראשית ל"ב פסוק ל' (ועיין גיליון וישלח תשט"ז ה').
לשאלה ג נביא כמה מדרשים המבליטים רעיון זה של "עד יום מותו תחכה לו" ושל "כי לא אחפץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה":
לדור המבול ניתנה שהות של מאה ועשרים שנה, עם התראה ברורה ע"י בניין התיבה שהיה עסוק בו נח לעיניהם:
"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת"
תנחומא:
בא וראה למה אמר הקב"ה לנח שיעשה תיבה? כדי שיראו אותו יושב ועוסק בה ויעשו תשובה. וכי לא יכול היה הקב"ה להצילן בדברו או להעלותן לשמים באמונתו, שאמר לו "עשה לך תיבת עצי גפר"? למה כך? אלא אמר הקב"ה: מתוך שאני אומר לו "עשה לך תיבת עצי גופר" והוא עומד ועוסק בה וכורת ארזים, הם מתכנסין אצלו ואומרים לו: "נח! מה אתה עושה?" והוא אומר: "תיבה! שאמר לי הקב"ה שמביא מבול לעולם", ומתוך כך שומעין ועושים תשובה. כך היה הקב"ה מחשב... ולא היו משגיחין עליו.
נוסח אחר:
עמד נח ונטע ארזים והיו אומרים לו: "ארזים אלה למה?" אמר להם: "הקב"ה מבקש להביא מבול ואמר לי לעשות תיבה כדי שאמלט אני וביתי". והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו. והיה משקה אותן ארזים והם גדלים והיו אומרים לו: "מה אתה עושה?" ומשיב להם כענין הזה. והיו מלעיגים עליו. לסוף ימיו קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו: "מה אתה עושה?" ואומר להם כך, והיה מתרה בהם. כיון שלא עשו תשובה...
ובזה גם תשובה לשאלה ג3.
ועיין גם רש"י ז' י"ב ד"ה ויהי גשם על הארץ.
ומקביל לו בפרקנו י"ט כ"ד ד"ה המטיר גפרית ואש.
