הפטרה

להבנת דברי התנא דבי אליהו שהבאנו בשאלה ד יובאו בזה דברי לאניאדו בפירושו כלי יקר לנביאים ראשונים, המאריך מאד בהסברת הדעות השונות שנאמרו במראה זה שבחורב. ואחרי הביאו את דברי התנא דבי אליהו, הוא מסבירם:

ומכונתם ז"ל, שהוקשה לו, שהשם ית' שאלו "מה לך פה", כי הכל לפניו, אם כן מה שאל "מה לך פה", ולא פעם אלא פעמים; אבל הכונה היא על דרך (בראשית י"ט) "עוד מי לך פה" האמור בלוט, שדרשוהו חז"ל לשון פה (הפ"ה בסגול). לפי שהיה מלמד לוט סניגוריא על אנשי סדום והקב"ה אמר לו אזף מי לך פה להליץ עליהם; מדלא כתיב "מי לך בזה", שזה לשון הכתוב כמו שכתוב בבר' ל"ח כ"א "לא היתה בזה קדשה", וכן "מה לך פה אליהו" אחרי שבאו מול הר סיני אשר קבלו שם ישראל התורה, היש לך עוד פה (בסגול) לקנתר את ישראל? וזהו שאמר בעל המאמר: "היה לו שיאמר: בניך הם, בחוניך הם בני אברהם..."; אבל הוא לא עשה כן אלא אמר: "קנא קנאתי... כי עזבו בריתך..." על ברית התורה, לפי שהקב"ה אמר לו: מה לך פה, כיון שראית ההר אשר כבדוני בו ישראל באומרם בקול רם: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", לזה אמר ירמיהו: "מאי דהוה – הוה! כי הרי עתה עזבו בריתך והפרו תורתך!" ולזה התחיל הקב"ה לדבר לו דברים של תנחומין. אמר לו: כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת, שרצו בטובתך!... לא באש ולא ברוח ה', אבל חפץ ה' ית' במי שאינו מקטרג אלא קול דממה לבלתי קטרג על ישראל, כשירדתי אל הר סיני לא באו אלא הסניגורים. ובזה אבין לעניות דעתי אמרו (דברים ל"ג ב') "ואתא מרבבות קודש", שהיה לו לומר "ואתא ברבבות קודש", אבל אמר "מרבבות"... – ואתא הוא ית' מאותם רבבות קדש המקטרגים שהניחם למעלה והוא אתא כביכול מרבבות קדש שהניחם. כי לא רצה להביא מקטרגים.
וזו תוכחת מגולה לאליהו, ובכל זאת לא שב אפו של אליהו. המתין לו ה' ית' שלש שעות, שישתיישב בלבו ויליץ בעדם אחר שהראהו, שלא באש ולא ברוח ולא ברעש ה' – והוא רמז לקטיגוריא – אבל בקול דממה דקה יתראה, והיא הסניגוריא. ובכל אלו ההוראות עדיין עמד בדברים הראשונים, שהרי שאל לו שנית "מה לך פה אליהו" ואמר "קנא קנאתי", אמר לו הקב"ה (י"ט ט"ז) "ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך", כי אתה אינך שב ממה שבדעתך, וצריך שהנביא יליץ בעדם ולא יקטרג...".

לשאלה זו נביא בזה גם דעת הרלב"ג בפענוח המראה בפירוט:

רלב"ג:

פסוק ט':

ד"ה והנה דבר ה' אליו ויאמר: ..."ויבקשו את נפשי לקחתה" – ובקשה איזבל להרג אותו, וכאילו שאל מה' ית' שיקום נקמתו על אלו הרעות שעשו ישראל. והנה קרה זה לאליהו מרב כעסו על חטאת ישראל. אז אמר לו ה', שיצא ויעמוד בהר לפני ה', ר"ל כי כשיראה לו כבוד ה', אז יצא מהמערה; וידמה שכבר עשה זה ה' ית', כדי שיבקש אליהו רחמים על ישראל, לא שיתפלל להשחיתם על רע מעלליהם, כי היה רצון ה' ית' להאריך להם אפו, כדי שישובו אליו. ולזה הראה לו הדברים המשחיתים כמו הרוח הגדולה המפרקת הרים ומשברת סלעים ולא היה ברוח ה', כי אין מדרך ה' שיביא הרעות אם לא לתכלית, שיגיע מהם טוב, ולפי שנתבאר לה' ית', שלא יהיו מקבלי תוכחה, לא רצה לענשם על אלו החטאים לפי מה שראוי, אבל המתין להם, אם ישובו מדרכם הרעה.
והנה היה אחר הרוח רעש והוא מזיק, כי הוא כלי להפיכת הארצות, וזכר ג"כ שלא ברעש ה', כמו שזכרנו ברוח.
והנה אחר הרעש אש שהוא יותר מזיק וזכר ג"כ, שלא באש ה' לסבה שזכרנו, וכאלו באר בזה שאלו הרעות שיבואו להם בהדרגה אינם מכוונות מה', אך הסתיר פניו מהם ועזבם כמו מטרה לחצי הרעות הנכונות לבוא עליהם; והיה זה כן, לפי שהרעות הבאות על צד הקנאת המוסר לא יועילו להם. הלא תראה כי מפני עצירת הטל והמטר שלש שנים לא נכנעו מפני ה' ית'.
והנה אחר האש קול דממה דקה; ר"ל קול נמוך מה' ית' כאלו הוא מורכב מהקול והשתיקה, והנה העיר בזה, כי אחר נפלם באלו הרעות ולא ירגישו כי עונותיהם הטו, שיהיו משולחים ונעזבים למקרי הזמן, הנה יבוא להם מוסר מה מה' ית', אך לא יהיה שלם, באופן שהיה מביא ה' ית' המוסר לישראל במדבר בימי משה, שהיה מגיע באופן שהיו מרגישים תיכף, כי בסיבת העון הזה, אך יהיה בזה הענין כמו מורכב מהקול ומהשתיקה.
וידמה כי מרב כעס אליהו על רוב חטאת ישראל, לא שם אל לבו להבין את דבר המראה הזאת.

אשר לשאלה ה יש לברר: מניין הדעה שכל מה שעשה אליהו הן בעניין הגשם, הן במתן האות על הר הכרמל היה על דעת עצמו? אפשר למצוא לכך רמזים ברוריים במקרא ואולם מול הערכתו השלילית של אברבנאל לכך שפעל מעל דעת עצמו, יש להעמיד את הערכתו החיובית של בעל ספר העיקרים, ויעויין בגיליון חוקת תש"ו בדבריו שהובאו שם.