הפטרה

בלימוד ההפטרה יש להתחיל מן הקשר שבינה לבין הפרשה ועל התלמידים לגלות קשר זה. אם מתקשים התלמידים לגלות את הקשר והעיון והחיפוש בפרשה כולה יגזול זמן רב מדי (המדובר בלומדים צעירים) יעזור המורה להם בהגבילו את החיפוש: חפשו החל מרביעי והלאה.

עזרה זו דרושה בייחוד למציאת התשובה לשאלה ב1. אולי קשה יהיה ללומדים למצוא את הפסוק העיקרי הנדרש (והוא פרק כ"א פסוק כ"ו ועיין רש"י שם), לכן יאמר להם: תמצאו את התשובה בשביעי, או בפרק כ"א.

ויש לעיין לשאלה זו בדברי הרמב"ן:
פרק כ"א פסוק כ"ו ד"ה כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי הוא, בייחוד חשובים דבריו האחרונים:

...ואחר שישב סיחון בחשבון, אסף שם את חילו וילכוד מגבול מואב עד ארנון וארנון בכלל, על כן אמרו המושלים (פסוק כ"ח שם) "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון" שלכד סיחון אשר ישב בחשבון את ארנון וכל במות הארץ, ולקח עוד מבני עמון מארנון ועד יבוק, כמו שנ' ביהושע (י"ג כ"ד) "ויתן משה לבני גד... ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער", והיא הארץ אשר היה מלך בני עמון תובע ליפתח, כמו שאמר (שופטים י"א) "כי לקח ישראל את ארצי מארנון ועד היבוק".

וכן יש לעיין בדברי ספורנו שם לפסוק ל"א ד"ה וישב ישראל בארץ האמורי.

וכן עיין בגיליונות חוקת של שנת תש"ד שאלות ד, ז; ובגיליונות חוקת של שנת תש"ז שאלה ד.

לשאלה ב2 נביא בזה את דברי פרופ' מ"צ סגל מתוך מאמרו: "חקירות בספר שופטים", תרביץ א, ספר ב', עמוד 7 (ירושלים תר"ץ):

יש בפרשתנו עוד קושיה חמורה שכבר הרגישו בה רד"ק ואברבנאל. כל הדברים בפסוקים י"ג-כ"ו והטענות ההיסטוריות לזכות ישראל על הארץ נאותים רק במשא ומתן עם מואב ולא עם עמון, ובאמת כל הפסקה מדברת על ארץ מואב, וארץ בני עמון נזכרת רק בט"ו, ובכ"ד מדובר על כמוש האל הלאומי של מואב כעל אלוהיו של הנדבר. קושיא זו הכריחה את רוב המבקרים לומר שכל השעבוד בימי יפתח היה מצד מואב, וש"הסדרן" שינה את השם מואב לעמון. אבל אי אפשר לזייף את הכתובים רק מפני שהם קשים בעינינו. אחרים סוברים, שיש בפרשתנו הרכבה של שני מקורות, ושמקור אחד סיפר על שעבוד למואב ואחד על שעבוד לעמון, אבל גם בעלי דעה זו מוכרחים לגרוס "מואב" במקום "עמון" בכמה מקומות בפרשתנו, ואני סובר לתרץ את הקושיה ע"י ההנחה שמלך עמון זה משל גם על מואב, ובשם מואב תבע את ארץ גלעד מיד ישראל.
וכבר ראינו למעלה להיפך, שקרוב הדבר שעגלון מלך מואב היה גם מושל על עמון, ולפיכך סובבים כל דברי יפתח על מואב וזכותו על הארץ בניגוד לזכותו של ישראל, לפיכך הוא מדבר גם על כמוש אלוהי ארץ מואב כעל אלוהיו של מלך עמון זה שהיה גם מלך מואב.

ואולם תשובה אחרת נותן לשאלה זו יחזקאל קויפמן, הדוחה גם הוא את דעות החוקרים המתקנים את הגירסה או המחלקים למקורות:

כדי להבין את הענין הנידון, יש לזכור את המסופר ביהושע י"ג, שישראל כבשו בימי משה את "חצי ארץ בני עמון עד ערוער אשר על פני רבה"... מן הכתוב ההוא ביהושע אנו למדים, שסיחון כבש לא רק חלק מארץ מואב עד ארנון אלא גם חלק מארץ עמון, כנראה בערך רצועה מקצה ארנון בדרום לאורך המדבר והיבוק העליון במזרח. מפני זה יש ויש טעם לטענה "כי לקח ישראל את ארצי" בפי מלך בני עמון. ולא זה בלבד אלא שענין מואב ועמון הם באמת ענין אחד: במלחמת כבוש אחת, במלחמה עם סיחון, כבשו ישראל חבל ארץ של מואב ושל עמון, בבחינה משפטית בין לאומית היתה כאן שאלה אחת... אמנם עובדה זו שישראל לקחו בימי משה את "חצי ארץ בני עמון" מסבירה את טענתו של מלך עמון, אבל אינה מסבירה את היקפה, "מארנון ועד יבוק ועד הירדן". כי ארנון גבול מואב ולא גבול עמון, וגם ארץ מואב לא הגיעה "עד הירדן", גבולה הצפוני היה לפני כבוש סיחון קו חשבון "עיר סיחון"... (אבל) טבעית היא הדרישה המופרזת בפי המלך היהיר שכבר פלש לארץ ושרצה להגדיל את היקף טענתו, כדי שיהיה לו גם על מה "לוותר" במשא ומתן דיפלומטי, וגם זה יתכן, שכבר לא ידע בדיוק מה היו גבולות ארצו לפני כבוש סיחון.

לשאלה ה יש להפנות תשומת לב התלמידים לכך, שהכתוב או אחד האישים בכתוב נוהג לפרקים לדבר על מחשבת השומעים ולא על דעתו הוא, ועיין לזה ראב"ע שמות כ' ד"ה לא יהיה לכם.

וכן אומר בובר ["ביכורים", מתוך ספרו: דרכו של מקרא, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ד, עמוד 85] לדברי אברהם בראשית כ' י"ג "ויהי כאשר התעו אותי אלוקים מבית אבי" שאברהם מדבר כאן על אלוקיו "בצורת רבים כדי להיות מובן יותר באזני הפלשתים". ועיין גם גיליון שמות תשט"ו א1.