הפטרה

בהפטרה זו עסקנו גם בגיליונות במדבר תשכ"א (פסוקי הפטרתנו הראשונים) ובגיליון במדבר תשכ"ג.

שאלה ראשונה (א) מצריכה עיון בפרק כולו. השתמשנו במאמרו של קאסוטו, [משה דוד קאסוטו, "הפרק השני בספר הושע", ספר הזיכרון לכבוד הד"ר שמואל אברהם פוזננסקי, ורשה תרפ"ז, עמ' קט"ו-קל"ה].

המסביר בפרטי פרטים את מבנה הפרק ומוכיח בדבריו שתיים:

1) "רשאים אנו איפוא להחליט, כי בנינו החיצוני של פרקנו הוא בנין שלם ומשוכלל, שכל חלקיו מסכימים זה עם זה, וקשורים זה בזה, עד שלא נוכל להסיר ממנו שום אחד מהחלקים האלה, מבלי שנסתור את ההרמוניה הנפלאה אשר בו".

(שם, עמוד ק"כ)

2) "נוכחנו, כי גם בתכנו ובהמשך רעיונותיו מוסר הוא לנו רשם של אחדות הרמונית, לא נופל מזה שמוסר לנו בצורתו החיצונה. על כן לא נסכים עם אלה החושבים אותו לקובץ חלקים שונים שנתחברו כאחת מטעם איזה סדרן, אלא נחליט אל נכון כי יש כאן לפנינו חבור אחדותי של הושע. כונתו של הנביא בנאום הזה... היה לסכם את כל מחשבתו הנבואית, לתת מין סינתיזה כללית של תכן תורתו ולהראות איך כל דבריו מכוונים היו בעיקרם לתכלית אחת רמה ונשאה: תחיתה של האומה אחר פורענותה וטהרתה מפשעיה, ע"י אהבתו הנצחית של ה', נאום נפלא הנהו, נפלא בערכו הספרותי... ונפלא בתכנו הנשגב, שהורה לישראל ולכל באי עולם את תורת האהבה המטהרת והמרוממת את בני אדם, המצמחת להם ישועה, והמקרבת אותם לאביהם שבשמים.

(שם, בסוף המאמר, עמ' קל"ה)

את דיונו הארוך במבנה פרקנו מסכם הוא בחלוקה הבאה:

            פסוקים א'-ג'              פתיחת הנאום: הבשורה

                                           - - - - - -

            פסוקים ד'-ו'               חלק ב': המצב הנוכחי

            פסוקים ז'-י"ז              חלק ג': המעבר מן המצב הנוכחי אל המצב העתיד

                                           ז'-י'

                                           י"א-ט"ו

                                           ט"ז-י"ז

            פסוקים י"ח-כ"ב          חלק ד': המצב בעתיד

                                           - - - - - -

            פסוקים כ"ג-כ"ה          חתימת הנאום: אישור הבשורה

בשאלה ב פנינו לשלושה פסוקים מתוך הפטרתנו הנראים כמפסיקים את רציפות העניינים. ואכן, רבים מן החוקרים החדישים רוצים להשמיט את ח'-ט' (או את ח'-ט'-י') מתוך פרקנו או לפחות להעבירם למקום אחר (כגון אחרי פסוק ט"ו), שאין פסוק י' נראה מתקשר יפה לפסוק ט' ושפסוק י"א (הענש) אחרי פסוק ט' (דברי התושבה) מתמיה, בזה כבר הרגישו קדמונים, וכן ניסח קושי זה אברבנאל:

ואומרו: "לכן אשוב ולקחתי דגני" (י"א) יראה זר מאד, אם מפני שכבר אמרה "אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה" והודתה שמאתו יתברך היו טובות וברכת התבואות, ואיך יאמר אחריו "והיא לא ידעה"? ואם מפני שאחרי אותה תשובה שעשתה באמרה "אלכה ואשובה אל אישי הראשון" גדל ענשה באמרו "לכן אשוב ולקחתי דגני".

וביישוב שאלה זו (שהיא בעצם אחת שהיא שתיים) עוסקים כל הפירושים המובאים בשאלה ג. בעיה דומה לזו מצאנו גם בדברים ל"א ט"ז-י"ח.

פסוק י"ז:

"וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה"

פסוק י"ח:

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים"

וגם שם שואל אברבנאל, בדומה למקומנו:

אם ישראל יתוודו חטאתם ויאמרו: "הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" איך אחרי תשובתם לא רחם ה' ית' עליהם, אבל כפל עונשם וצרתם באמרו אחריו: "ואנוכי הסתר אסתיר פני" כי במקום שאמר ראשונה קודם זכרון תשובתם (י"ז) "והסתרתי פני מהם" יאמר אחר זכרון תשובתם (י"ח) "ואנכי הסתר אסתיר פני" שהוא עונש מכופל?

ותשובות רבות נתנו גם שם לקושיה זו שהיא קושיה מקבילה לקושייתנו.

והדרך המקורית שבחר לו האברבנאל ליישוב הקושי בפרשתנו דומה היא מבחינת מה לדרכו ביישוב הקושיה בפרשת וילך.

פסוק י"ז:

"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה"

אברבנאל:

היה ודויים שבעבור שלא היו דבקים ואדוקים באלוהיהם אלוקי נכר הארץ אשר עבדו, לכן ימצאום הרעות האלה, לפי שעבדו העכו"ם שלא כראוי בשלמותה.

ועיין עוד גיליון נצבים-וילך תש"ו.